חשיבות משפחתו של בן הזוג

שלום
שמי סיון ואני בת 24 יש לי חבר כבר 3 וחצי שנים, ואני לא מצליחה לאהוב את ההורים שלו ולקבל אותם, בעיקר את אבא שלו, הגישה של ההורים שלו וההתנהגות שלהם כלכך שונה ממני ומהדברים שאני מאמינה בהם ,לפעמים זה פשוט דוחה אותי האופן שהם מתייחסים אחד לשניה,והגישה שלהם לחיים. ניסיתי לקבל את זה ולראות צדדים חיובים,זה לא הולך כלכך. איכשהו לפעמים אני מרגישה שהחבר שלי מתנהג דומה, וזה מפחיד אותי.והורס בנינו את הקשר. ואני לא יודעת אם אלו פשוט הפחדים שלי שיוצאים וגורמים לי להסתכל על הדברים בנינו ככה ,או אולי אני ביקורתית מדי, או שהמצב באמת מתחיל להיות דומה...מאוד משנה האנשים שילוו אותי בהמשך, אנחנו הרבה זמן יחד. אלו דברים שאני נושאת מתחילת הקשר, וכמה שניסיתי לעבוד על עצמי לא הצלחתי להיפטר מהרגשות האלה ..עד כמה זה באמת צריך להיות משמעותי בשבילי?עד כמה משנה היחס בין ההורים שלנו ועד כמה הוא משפיע עלינו?? זה באמת מוביל אותנו להתנהג באותה צורה לבן/בת זוג שלנו?האם ההתנהגות של אבא שלו לאמא שלו והדחייה מהם צריכים לשנות לי ?אני מפחדת להתעורר יום אחד בחיים דומים..או שאולי אני פראנואידית מדי.אשמח לקבל חוות דעת.תודה..

סיון יקרה,
המשפחה שלו לא צריכה להיות לך חשובה. החבר שלך צריך להיות חשוב לך. לו זה היה תלוי רק בך, אני בטוח שהיית יכולה להסתדר בלי המשפחה שלו. אלא שבשבילו, יכול להיות שהצורך שלו במשפחה שלו, שווה ערך או אולי גבוה יותר מאשר הצורך שלך במשפחה שלך. ולכן, וקודם כל מסיבה זו, המשפחה שלו היא בעלת ערך בשבילך. בגלל שהחבר שלך מחובר אליה, ושהיא חשובה לו. אחר-כך, גם בגלל דברים שאולי את יכולה להפיק מהם ואולי לא, כמו תמיכה אישית, כלכלית, נפשית ועוד.ואכן, הבחנת נכון שהוא גדל במשפחה זו, ולכן, מן הסתם, יש דמיון מסויים בינו לבינם. וכנראה שתמיד יהיה, לפחות בדברים מסויימים. אבל העובדה שמי שאת אוהבת גדל במשפחה כזו, אולי דווקא מדברת במשהו לטובת המשפחה. קחי את כל זה בחשבון, ואם זה יסייע לך להיות סבלנית יותר, נפלא, ואם לא, זה ילווה אותך כנראה גם הלאה. או שתסתדרי עם זה, או שתחליטי שלא, אבל שכן שווה להשקיע בבן הזוג שלך כדי לשנות משהובשניכם, ותלכו ליעוץ כדי לפתור דברים.

שמחתי לקבל את תגובתך, תודה רבה.נשארה בי שאלה, האם זו סיבה לפרק קשר?נאמר שאנחנו לקראת חתונה, אני אוהבת אותו ויודעת שהוא אוהב אותי, ואני הופכת להיות חלק בתוך המשפחה שלו, שאני די סולדת מההתנהגות שלהם בינהם לפעמים ואפילו כלפי ואני יודעת שהיא לא בכוונה אך גם ללא מחשבה.פשוט עקרונות מוסריים מסויימים שאני קיבלתי מהוריי נעלמים שם.אני מצטערת אם אני נשמעת ביקורתית מדי.אני יודעת שהוא בנאדם בפני עצמו ולטוב ולרע יש בו מהמשפחה, אני משתדלת להעריך ולכבד ואני אפילו משתדלת לתת מעצמי, אבל אני לא ממש זוכה להדדיות..אני לפעמים מרגישה רע רק מלהיות שם. אני נקלעת לסיטואציות לא נעימות בינהם.ואני מרגישה עם זה לא טוב.אז מה הפתרון?תודה גדולה.

סיוון יקרה,
לשאלתך, אנא ראי את סיומת תשובתי הקודמת.