חשדנות סבתא: מה עושים?

הי ד"ר חסון,גבר ואשה מצויים בקושי גדול. הם בני זוג החיים יחדיו חיים משותפים ועומדים להיות הורים לילד משותף. לגבר 2 גירושין מאחוריו ושני ילדים מנשים אלה. הוא בן 43. האשה רווקה בת 37. הבית בו הם גרים מצוי בבעלותה של אימו של הגבר, אך היא נתנה לו זכות להתגורר בדירה עד יום מותו, ובצוואתה כתבה שלאחר מותו של הגבר (בנה) תעבור הדירהבחלקים שווים לילדיו (לנכדיה ממנו). מצב זה אינו מאפשר לבני הזוג הנ"ל למכור את הדירה, ועתה כשהם עומדים להקים משפחה משלהם -זו בעיה גדולה, הואיל והדירה אינה מתאימה לגידול ילדים ובנוסף מצויה במיקום גרוע הפוגע מאוד באיכות החיים.הבעיה: 1) אימו של דתית ואינה שבעת רצון מחייהם המשותפים של בני הזוג ללא נישואין. 2) אימו של הגבר סברה שהיה עליו להמנע מלהביא ילדים נוספים, על 2 ילדיו מנישואיו הקודמים (אולי בעיקר שאינו משתכר הרבה). 3) יתכןן שאימו של הגבר מאוכזבת ממנו על גירושיו פעמיים. 4)אימו של הגבר חוששת שמא מערכות זוגיות בהן יהיה מעורב הגבר (לרבות זו הנוכחית) יתפרקו בסופו של דבר ובת הזוג "תגזול" ממנו מחצית הדירה, ולכן אימו של הגבר רשמה הדירה על שמה בלבד. נראה שאינה סומכת על הגבר בענייני רכוש וכספים.בנוסף:אימו של הגבר היא אשה קשה, נוקשה (עוד מאז ילדותו) וקרירה. גם היחסים בין בני המשפחה אינם מאופיינים בהפגנת חום ואהבה.יודגש עם זאת - אימו של הגבר אוהבת אותו (גם העובדה שדאגה שיהיה לו היכן לגור - מעידה על כך). היא אמנם לעולם לא תיתן לו כסף ביד, ולא תבשל עברו, אך את אהבתה היא מביעה בכך שאם למשל הגבר יגיד לה שהוא זקוק למזגן בבית, ואין לו כדי לממן זאת - היא תממן זאת עבורו.העובדה שבני הזוג לא יכולים למכור את הדירה, כי היא רשומה בבעלות אימו של הגבר - מונעת מהם לרכוש דירה חלופית המתאימה לצרכיהם.הבעיה - לאור כל האמור (אופייה של האם וההסטוריה של הגבר) - כיצד ניתן לשכנע את אימו של הגבר שתסכים לשנות את המצב ולרשום את הדירה ע"ש הגבר, במקום על שמה? יוזכר -היא חשדנית ולאור גירושיו פעמיים נראה כי לעולם לא תיתן בידיו נכס כה משמעותי כמו דירה, מחשש שהוא יאבד אותה או חצי ממנה "לגרושותיו העתידיות".איך ניתן בכל זאת לפנות אליה ולדבר על ליבה שתשתכנע להעביר הדירה על שם הגבר?האם הגבר עצמו צריך לפנות? האם שצד ג' שהיא מעריכה יפנה אליה?ומה להגיד לה?

אני יקרה,
הבית הוא רכושה של אמו, והיא מכירה את בנה, ואולי היא חשדנית בצדק. אולי גם לא. היא רוצה לוודא שהרכוש יעבור לנכדים, וזכותה. אם אתם חושבים אחרת, נסו להסביר לה את הבעיה. ו"נסו", זה אומר מי שהיא נותנת בו אמון, ומי שבו מדובר.

הי ד"ר חסון,תודה על תשובתך.איש לא חלק על זכותה של הסבתא לרצות כי הרכוש יעבור לנכדיה. ממילא, כשהגבר, בנה, ילך לעולמו - הרכוש יעבור לנכדיה ממנו.שנית, כפי שציינתי, אנו בגילאים מתקדמים (37, 43) וממילא נכנסנו למערכת היחסים הזו, עם הסכם והסכמה ברורה שכל מה "שהביא" עימו כל צד , וצבר בטרם החיים המשותפים - יהיה שלו בלבד!!לפיכך, ברור כי גם אם נתגרש, או ניפרד, לעולם לא אבקש שמץ זכות מן הדירה - גם אם היתה או תהא בבעלותו של הגבר.ובנוסף - הרי אין זה הגיוני כלל, כי הגבר יחיה עוד 20-30 שנה לפחות, "כבן ערובה" בידי אימו,ולא יוכל לכלכל חייו כרצונו ועפ"י צרכיו, רק כדי שבעוד 30 שנה ייעשה בדירה כך או אחרת."חשדה" כהגדרתך, של אימו, איננו במקומו כלל, ואין לו יסוד - בהינתן האמור לעיל, לעניין ההפרדה הרכושית.משום כך, אנו מתוסכלים שבעתיים !!ועוד דבר - איננו מכירים מישהו שהיא נותנת בו ובדבריו אמון, ואשר יכול להסביר לה את המצב.אודה בכל זאת, לעצתך המלומדת.

אני יקרה,
אם אתם לא מכירים מישהו שהיא נותנת בו אמון, הרי כבר נתת לי גם את התשובה, שהיא לא נותנת אמון בבן שלה. בין אם חשדותיה של אמו של בן זוגך מוצדקים, ובין אם אלו חרדות שאינם מוצדקים, הרי היא מתנהגת כמי שחושדת שאולי הכסף לא יישאר לנכדים, והיא עושה עם הכסף את מה שנכון לפי דעתה - להבטיח את רכושם של הילדים. ברור לי התסכול שלכם, אבל לא ברור לי מדוע היא רוצה להעביר את רכושה ישירות לנכדים. אולי זה בגלל שהיא פוחדת שלא תעמדו בהסכמים שלכם, ואולי היא חושדת בכך שהוא חלש מדי ואת חזקה מדי וערמומית מדי, ואולי היא חושבת שהבן שלה לא יודע לנהל כספים נכון, ואולי היא רבה איתו ומענישה אותו. זכותה לעשות זאת, גם אם זה לא מוצא חן בעיניכם. אם זה מוצדק או לא, זה סיפור אחר לגמרי.יכול להיות שהיא בכלל רוצה שהבן שלה יתאמץ קצת כדי להצדיק אמון בו. כל עוד הוא לא יפתח איתה דיאלוג רציני, לא בדרך של ויכוח והתשה אלא בדרך של בניית אמון והבנה, יכול להיות שתצטרכו להסתפק במה שיש.