התמודדות עם חשדנות בזוגיות

ד"ר חסון היקר,
אני בחורה בת 21. היו לי כמה מערכות יחסים שהארוכה שבהן נמשכה כ-3 שנים.יש לי בעיה. לאחר שנוצרת קרבה ורגשות ביני לבן זוגי, אני לא מפסיקה לחשוד בו שמא הוא בוגד בי. כל דבר קטן ומחשיד נראה לי כבגידה. אם הוא לא עונה לטלפון או לא מחזיר לי הודעות או כל מיני שיחות שהוא לא מעוניין לענות להן כשהוא איתי.אני לא יודעת איך להשתחרר מההרגשה הזו. בדר"כ אני פשוט מניחה את החשדות שלי בצד, לא שואלת ומתחקרת עד שאני מתפוצצת ואז מזכירה דברים שקרו בעבר ועל סמך אילו פרטים החלטתי שהוא בוגד בי.הבעיה מתחזקת כאשר אני באה לשאול ישירות את הבן זוג אם הוא נפגש עם מישהי אחרת או לא ואע"פ שהוא יכחיש מאות פעמים אני עדיין אחשוב שהוא בוגד בי ולא אניח לו. מתנהל מאבק קשה שבו בעצם אני מנסה להוציא ממנו את ה"אמת", שלפי דעתי הוא בוגד. אבל לא אחת עברה מחשבה בראשי שאולי הוא באמת לא בוגד והכל בראש שלי... הבעיה שהמחשבה הזו מתמוגגת ממש מהר...כרגע אני נמצאת במערכת יחסים שנמשכת כחודשיים ושוב יצרתי משבר על כך שניסיתי להוציא בדרכים ממש ילדותיות את העניין של הבגידה בו.אני חייבת לציין שהקשר הראשון שלי, הסתיים בעקבות בגידה. הקשר השני, לא היה ידוע לי בסופו של דבר אם בגד או לא, אבל עד היום אני בטוחה שכן... והקשר השלישי שנמשך כשלוש שנים, בן הזוג בגד בי מס' פעמים, ובכל זאת המשכתי להיות איתו עד שנפרדנו, אך הפרידה לא באה ישירות מהבגידה...רציתי לדעת כמה דברים, האם החשדנות הזו בגברים יכולה לנבוע מהילדות שבעזרת טיפול אוכל לדעת מה קרה אי שם בילדות...? האם החשדנות היא כתוצאה מההיסטוריה שלי עם גברים?האם נראה לך שאני זקוקה לייעוץ? ואם כן לאיזה סוג ייעוץ?תודה רבה ויום נפלא!!!

חשדנית יקרה,
חשדנות היא רגש שנובע מהרגלים ומלימוד קודם. מבלי לדבר איתך ולדון בהסטוריה של יחסייך עם גברים, או במה שראית סביבך כילדה, או ביחסים שלך אפילו עם חברות או עם הורייך, קשה יהיה לדעת מה המקור של זה. אבל בגישה שלי זה לא כל כך משנה. את צריכה להתחיל לחשוב אחרת, ואמנם הבנת הסיבה לתחושות הקינאה שלך יכולה להועיל, אבל זהו תהליך ארוך. אפשר לקצר תהליכים על-ידי למידה אחרת.בגידות היו ותהיינה. לא תמיד, ולא לכל אחת, ולא עם כל אחד, אבל אם נהיה ריאליים, נתונים מצביעים על כך שבמוקדם או במאוחר מרבית הגברים בוגדים בנשותיהן לפחות פעם אחת, והנשים אמנם שומרות על מידה רבה יותר של נאמנות, אבל גם הן לא טומנות את ידן בצלחת. כך שלכאורה, את פשוט ריאלית, והאחרים לא. אלא שזה לא כך. לא הבגידות הן הבעיה האמיתית שלך, אלא החשש מהן. החרדה שהיתה או שתהיה בגידה, ואולי גם החרדה ממה שיקרה לך אחר-כך, הן שגורמות לך לנהוג כפי שאת נוהגת, לא הבגידה שהיתה או שלא היתה.החשדנות, יש לה תפקיד בכך שהיא מקטינה את הסיכוי שבן הזוג יבגוד מבלי שתדעי, וכנראה אפילו מקטינה את הסיכוי שבאמת תהיה בגידה. אלא שלחשדנות יש גם מחיר, שהוא קלקול היחסים עם בן הזוג. כאשר מפעילים את אמצעי ההגנה הזה, החשדנות, באופן מוגזם, מן הסתם הנזק הופך להיות גבוה מהתועלת. זה המקום שאליו הגעת, וזה המקום להבין שכדאי להוריד את המינון. וכשאת לא יודעת מהו המינון הנכון, כי את לא מורגלת בו, את מבינה שאת בבעיה. וחשוב להבין את זה, כדי לדעת גם להתגבר על הבעיה.אני מציע לך גם לקרוא תשובה קודמת שלי, מחודש נובמבר, בקישור הבא.http://www.starmed.co.il/Forum/Msg/823293בכל מקרה, טיפול בהחלט יכול להועיל לך. מכיוון שבעיקר מדובר בהורדת חרדות, טיפולים ממוקדים יותר יהיו דרך הגישות של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, הפסיכולוגיה הביהייביוריסטית, או הפסיכולוגיה האבולוציונית.