חשבון נפש: תובנות והתחדשות

הי אורן. סליחה על מגילה..פעם ראשונה שאני כותבת בפורום.השבוע חגגתי 40 . מזה מס' חודשים אני חשה יותר ויותר כי אני מתחילה לבקר את מע' היחסים עם בעלי (המבוגר ממני ב10 שנים) ולא לקבל יותר את המצב שיצרתי (במו ידי!) במשך 16 שנות נישואין . אנחנו הורים ל-3- : בגילאים: 13,8,1 . אני המפרנסת העיקרית בבית. בעלי עובד בלילה שעות ספורות ובמשך היום פנוי (בשנה האחרונה מטפל בתינוקת בבקרים). מעבר לכך: אני האחראית על בישולים, נקיונות, אירוח חברים שלי, שלו, משפחה שלנו, יוזמת יציאות ובילויים משפחתיים, מטפלת ודוחפת כל נושא טכני בבית (קניות, שיפוץ, וכו') - ועוד משימות רבות שהדף קצר מלתאר. אני טיפוס מאד דומיננטי, אנרגטי ונוח. אנחנו כמעט לא רבים (כי אני מבליגה המון...בשקט) מע' היחסים בינינו טובה סך הכל ואני אוהבת אותו. מנגד בעלי: לא אוהב לצאת, לבלות עם הילדים לבד מידי פעם, ללכת לנופש מידי פעם, לצאת לארועים, ובכלל ליזום כל פעולה בבית. גם מתנה ליום הולדת לא קונה כי לא יודע מה לעשות כשמגיע יום ההולדת/ יום נישואין שלנו. אני האשמה: כי הרגלתי שאני עושה ועושה ואין לי דרישות כמעט בחזרה. מסתפקת במה שיש ומחפה עליו מול כל הסביבה- היכן שצריך . לאחרונה מס' חודשים אני מעלה ביני לבין עצמי ואף עם חברותי הטובות שאלות קשות-לגבי אופן ההתנהלות בינינו. ופתאום המצב נראה לי לא מספק! למה אני מוותרת ועושה הכל בעצמי, ולא דורשת כלום בחזרה, ותמיד מחייכת ומנסה להתחשב ולהתחשב- עד שאני כל ערב מגיעה למיטה מרוסקת נפשית! בעלי לא מבין מה עובר עלי וטוען שמשבר גיל 40 הגיע..אני גם רוצה להחליף עבודה ותפקיד. האם באמת מתאים מה שתארתי רק למשבר זמני של גיל 40? אני חוששת שפתאום התפקחתי ורוצה לדרוש דברים שלא דרשתי- ולהפוך את הבית למקום טוב יותר ושוויוני יותר. ועוד יותר חוששת מהתוצאה! אציין כי איני מעוניינת בפירוק החבילה רק על הזמן מבקרת ורוצה לשנות המון. איך מתקדמים מכאן?? עוד אציין שבעלי מאד מרוצה בחיים שלו וטוען שהוא לא השתנה. וטוב לו איתי ועם החיים שלנו. והבעיה היא אצלי בלבד. אני מתלבטת: האם ייעוץ זוגי? או טיפול פסיכולוגי שלי אישי? אשמח לתגובתך.

טלי יקרה,
העשיריות הללו עוזרות לנו לעשות חשבון נפש, כי קל לתת להן סטיגמות, ואז להביט לאחור ולשאול: האם השגנו את מה שרצינו? - ויש אנשים שעושים זאת בחמישיות, ולא בעשיריות.השגת הרבה עד היום. אלא הם הדברים הגדולים, שכפי שאת יודעת, לא כולם מגיעים אליהם. אבל יש הרבה דברים קטנים באמצע, שאולי התאימו לך קודם, כי בדינמיות שלך רצית להיות זו שמקבלת החלטות, ואולי לפעמים עושה, כי את עושה אותם טוב יותר מכל אחד אחר. כשקשה להאציל סמכויות, באמת עושים יותר.אני לא בטוח שזה העניין, אבל יתכן שכן. חשבי על השאלה אם את יכולה להאציל סמכויות ביותר דברים קטנים שיפנו לך קצת זמן, מבלי להעסיק את עצמך בשאלה אם הם יצאו טובים בסוף הדרך,כפי שאת היית עושה אותם. להיות מסוגלת לקבל טעויות קטנות של אחרים, באותם דברים, כפי שהיית מקבלת טעויות קטנות שלך, כשאת עושה אותם לפעמים. זה חלק מהתהליך של הורדת העול, וחיפוש השלווה שלך. יתכן מאד שאת צריכה לחפש אותה בפנים, אם את לא מאפשרת לעצמך אותה בעשייה או במציאת דברים שמעניינים אותך ונותנים לך תחושת שלווה.שני דברים קרו לך, מעבר לגיל חשבון הנפש: יש נולד לך בת לפני שנה, שזה המון עיסוק, ואולי את מרגישה שאת כבר לא רוצה להיות בשלב הזה של הטרדות, והדבר השני הוא השיחות עם חברות, שאולי בגילך, ואולי כבר אין להן את הטרדות האלו, וגם הן בשלב של הצלחה או אי הצלחה בחייהן, ושיחות אלו משפיעות על הציפיות שלך מהחיים, כי את עושה השוואות או שומעת קיטורים. אלו הסיבות היחידות שנתת לכך שאת מגיעה בערב "מרוסקת נפשית", שזהו ביטוי חריף. לא הסברת אותו דיו, ואת צריכה להבין אותו יותר.אני לא יודע אם את צריכה ייעוץ זוגי. בהחלט יכול להיות שעבודה אישית שלא תהיה ארוכת טווח, של מספר שבועות, תספיק לך כדי להתאזן, וגם כדי להתחיל ליצור שינויים בחלוקת התפקידים בבית ובדיאלוג שלך עם בן זוגך, ואולי גם עם הילדים. אין ספק שמצב רוח לא טוב שלך משפיע על כל אלה, כי למרות שאת מחייכת לכולם, אני מרגיש שכרגע את על הקצה, ואי אפשר שזה לא יקרין, לפחות קצת. כן כדאי לטפל בזה.