טיפול זוגי: קושי, כוח ושינוי

שלום
אורן,
אני ובעלי נשואים 4 שנים יחד כמעט 7 ויש לנו ילדה משותפת. אני לא אומרת שאני אדם קל אבל בעלי הוא אדם מאוד מרוכז בעצמו מודע לכך ואוהב את זה בעבר כשהייתי צעירה ותמימה יותר אהבתי את התכונה הזו בו כי אני ההפך הגמור תמיד שמה את עצמי אחרונה והיה בזה משהו טבעי לי למלא צורך של מישהו אחר על חשבוני אלא שהזמן עושה את שלו ובמיוחד נוכחות הילדה בחיינו שינתה אצלי בראש ובלב את פני הדברים הוא מאוד מתקשה לקבל את זה ואני מאוד מתקשה לקבל אותו. היינו בטיפול זוגי ומהר מאוד המטפלת פנתה אליי בשיחה אישית לבשר לי ש״חמודה ידעת עם מה התחתנת לא הביאו לך חתול בשק אז תתמודדי כמו שהתמודדת עד עכשיו ״ אמת בדבריה ידעתי מי הוא כשהתחתנו אבל כנראה לא הבנתי עד הסוף מה זה ידרוש ממני הרגשתי אז שהוא צריך אותי בחיים שלו בשביל להתקדם וגם היום יש בי חלק שמרגיש את זה ויודע שהוא לא ישחרר אותי בקלות וימרר לי את החיים אם לא נהיה יחד אלא שגם ככה אני מרגישה שאני חיה לבד אני מאוד בודדה ואין לי מקום אצלו כי בעצם אין זוגיות אני לא יכולה לדבר איתו על דברים שעוברים עליי כי או שהוא נעלב או שהוא משתמש בזה נגדי בוויכוח הבא לא יכולה לדבר איתו על מה שמפריע כי הוא תמיד בסדר ותמיד בוויכוחים ידו על העליונה כי הוא כוחני ממני וממילא אין לו יכולת ורצון להקשיב או לשנות דבר לא יכולה לסמוך עליו כי פשוט אתאכזב וכמה שניסיתי תמיד התאכזבתי מחדש כל דבר שניסיתי לעשות עבור עצמי להתפתח ללמוד להתקדם הוא ראה בזה נטל וערער לי את הבטחון קשה לי המחשבה שמתישהו כשבאמת אצטרך אותו הוא לא יהיה שם כי זה לא נוח לו. הבעיה שאני לא רוצה להתגרש אני מפחדת לעשות את הצעד הזה מכל השלכותיו וכרגע אני בבית מגדלת את הילדה ונהנית ממנה כלכך שאני מנסה לשכנע את עצמי שזה מחיר גבוה אבל משתלם. אני מרגישה כמו ציפור כלואה כאילו יש לי הכל אבל אין לי כלום וכמה שאני מנסה להתעלות על הכעס והעצב אני מרגישה שהם מכרסמים את נשמתי ככל שהזמן עובר בבקשה עזור לי לראות דרך להישאר ובכל זאת להיות מאושרת
תודה

רציתי לציין מספר פרטים חיוניים לדברי:
הסביבה שלי מאוד לא תומכת בבחירה שלי בבן זוגי ולא מבינים למה אני ממשיכה לעשות את זה לעצמי.
אני עצמי גדלתי בבית שלא היתה בו זוגיות בריאה הוריי עד היום חיים יחד אבל בנפרד כמו קווים מקבילים הדבר שהכי לא רציתי זה למצוא את עצמי בזוגיות עצובה כזאת ואני מרגישה שאני בדרך למקום כזה עם בעלי
אני אדם פתוח מחשבתית מוכנה להקשיב תמיד ומחפשת להבין היגיון של אחרים בגלל זה גם נותנת לבעלי חופש והרבה לסביבה זה נדמה אפילו שיותר מדי אבל כזאת אני כמו שאני הייתי רוצה שיתייחסו אליי ויתנו לי לחיות את חיי אלא שהוא באופן קיצוני חי את חייו כאילו עדיין רווק נטול ילדים יוצא לבלות לפחות פעם בשבוע הרבה נסיעות לתל אביב ובתחושת הבטן יש שם בכל הבילויים האלה הרבה סודות ושקרים יכול להיות שזה נובע מחוסר האמון שלי בו וחוסר יכולת לסמוך עליו אבל ההרגשה אומרת שזה יותר מזה אני לא בודקת את זה לעומק כי יש דברים שאני מעדיפה לא לדעת איתו הוא מצידו מבלה ונהנה בלי סוף בטענה שהוא מפצה את עצמו על עומס בעבודה
אני מפחדת. מפחדת מצד אחד להפרד אני לא רוצה להתגרש אני לא רוצה להיות גרושה ולא מרגישה היום מספיק חזקה להתמודד מולו בתהליך גירושין מה גם שאני לא מוכנה להפרד מהילדה מספר ימים בשבוע לטובת העניין הזה. מצד שני מפחדת להרגיש ככה בודדה כל חיי ולחיות ביחד-לחוד בעצם לחזור על טעות הוריי שלטעמי היה מוטב אילו היו מתגרשים לפני שנים ואולי מצליחים למצוא זוגיות אמיתית מאושרת יותר
אני רוצה עוד ילדים כמה שקשה זה כלכך ממלא וזה מרגיש לי אנוכי לעשות עוד ילד איתו מצד שני גם נראה לי אנוכי לא לעשות עוד ילד ולמנוע מבתי אח או אחות
אוף אני כלכך מבולבלת..

אביב יקרה,
נדמה לי שמה שניסתה המטפלת הזוגית שלכם לומר הוא משהו כמו: "תשמעי, אני לא חושבת שאני יכולה לעזור לך לשנות אותו. אז בואי ונלך על מה שקל יותר, ונלמד אותך להתמודד עם זה - מה עוד שבהתחלה כבר היית שם ממילא, אז אולי יהיה קל יותר להחזיר אותך לשם". לכאורה זה הפיתרון הקל, אבל כאשר אני קורא את מה שאת כותבת, אני מבין עד כמה שזה קשה. ועוד יותר - שמה שלא תעשי, יהיה קשה, וכל דבר, קשה בדרך אחרת.לכאורה, אם תחליטי לעזוב, יש מי שיתמוך בך, אבל ממה שכתבת אני מתרשם שהמשפחה שלך אולי יותר תעודד אותך לעזוב, מאשר לתמוך בך אחר-כך. סתם רושם לפי המעט שכתבת, ואולי זה לא נכון. העניין הוא שאת צריכה אותם כמקור כוח, וכרגע הם לא כאלה.אבל את צריכה עידוד וחיזוק עכשיו, כי את לבדך, ומאד קשה לקבל החלטות טובות כשאת לבדך ומרגישה חלשה. אני מתרשם שיש לך הרבה יותר כוח ממה שאת משערת, כי העובדה היא שהתחלת בדרך אחת, ולמרות הקשיים את מנסה לבנות את עצמך כאדם ולצעוד בדרך אחרת שבה את משהו אחר וחזק יותר. גם לא כתבת בת כמה את, ואולי חיפוש הדרך ומקורות הכוח הפנימי שלך קשורים גם להתבגרות. אבל חשוב שתהיה לך עזרה. לכי לטיפול פרטני מקצועי. עם עבודה טובה בטיפול, תוכלי לחזק את עצמך בכל דרך שבה תבחרי ללכת, או לקבל את הכוח כדי להתאזר בסבלנות על מנת להחליט אחר-כך.

קלעת בול! אין להם את היכולת האמיתית לתמוך בי או לחזק אותי במידה ואחליט לעזוב וזה לגיטימי כל אחד יש לו את החבילה שלו. אך הבעיה האמיתית שלי בזוגיות הזו היא תחושת הבדידות ההרגשה של ״להיות עם ולהרגיש בלי״ עם כל הקשיים שהוא מביא איתו אני מסוגלת להתמודד כי אני מבינה שמתחת לכל המניירות יש ילד קטן שצריך הרבה חום ואהבה אבל מה איתי? לי לא מגיע חום ואהבה? לא מגיע לי מישהו לחלוק איתו את הנטל של החיים? מישהו שאני יכולה לסמוך עליו שיהיה שם בשבילי בטוב וברע ולא רק כשבא לו?? עם זה אני לא יודעת להתמודד וכאן אני רואה את העתיד כשאני מקבילה את זה למערכת היחסים שלי הוריי שחיים יחד אבל כל אחד מהם בודד נורא זה מבחינתי הדבר שהכי רציתי להמנע ממנו בכל זוגיות בחיי

אביב יקרה,
את צודקת. ופרט לעניין המשפחה שלך, כל יתר מכתבי הקודם עוסק בזה, ומציע לך דרך כדי שתהיי פחות לבדך. קראי אותו שוב. האחריות היא שלך, ואת לפעמים לוקחת אותה או מנסה לקחת אותה, ואחר-כך נסוגה קצת. אל תתייאשי, ואם צריך השתמשי בעצתי ממכתבי הקודם אליך. זה לפחות משהו שאת כן יכולה לעשות, ולקבל בעזרתו כוח לצעדים נוספים של חיזוק והתמודדות בהמשך.