חריקות בזוגיות: מאבק כוחות ותקשורת

דוקטור חסון שלוםיש לי שאלה אבל קודם קצת רקע:אני והבעלי הכרנו לפני 6 שנים, מתוכם נשואים 3, אנחנו בני אותו גילויש לנו ילדה קטנה בת 1.7לפני שהילדה נולדה היינו ממש זוג יונים ואי אפשר היה להפריד אותנו בכללכל היציאות, כל הקניות, כל החופשים הכל ביחד, כל הזמן ביחד 24/7וממש לא היה נמאס לנו ולא הרגשנו שאנחנו זקוקים לספייס אחד מהשניכמובן שמאז שהילדה נולדה יותר קשה לטפח את הזוגיות אבל אנחנו באמת מנסים ומאוד חשוב לנו לשמור עליה.אם זאת לאחרונה התחלתי לשים לב שתחומי העיניין שלנו מאוד שונים. יכול להיות שזה היה גם בעבר אבל היה לנו הרבה זמן אז היינו מתפשרים, פעם הולכים לסרט שהוא אוהב, פעם רואים סרט שאני אוהבת וכו'היום זה יותר קשה כי אין הרבה זמן אז כשיש כבר כמה שעות לצאת לא בא לי ללכת איתו לסרט בצרפתית והוא לא רוצה לשבת ולראות איתי סרט אימה ב-DVD. וזה לא רק בסרטים פשוט אני נותנת דוגמא.מצאתי את עצמי מחפשת לצאת לבד עם חברות והוא כועס עליי כי הוא לא יוצא בלעדי עם החברים שלו. אני דווקא מעודדת אותו לצאת אבל הוא לא רוצה. בכלל הוא טיפוס יותר מופנם ממני ויותר קשור לבית ומשפחה ואני זקוקה לזמן הלבד שלי וכשאני יוצאת קצת מהבית ומתאוורת זה רק עושה יותר טוב למצב רוח שלי וטתרם לזוגיות. איך אני מסבירה לו את זה? אני מנסה אבל הוא נעלב ולא מקשיב.סליחה שיצא קצת ארוךמחכה לתשובה

פיטסברג יקרה,
האם "פיטסברג" כי שם את נמצאת כרגע?לכאורה, את מספרת על דבר והיפוכו. כלומר, לפני לידת הבת, הייתם הרבה ביחד, ויכולתם להתפשר כי היה לכם זמן לראות ולחוות גם את הנאותייך וגם את הנאותיו. עכשיו, יש לכם פחות זמן, ואז אתם נמצאים במאבק כוחות את הנאותיו של מי תראו יותר. ובגלל שזה מאבק כוחות, אז במקום להתפשר על הנאות שניכם, ולעשות פחות גם מזה וגם מזה, את בוחרת לצאת להנאות שלך בלעדיו. אני לומד מזה, ואולי אני טועה, שהויכוחים הללו ביניכם גרמו להצטברות טינה ביניכם, ולכן את זקוקה מדי פעם "להתאווררות", כי את מרגישה שהוא לוחץ מדי. אז גם אם אני מבין את הצורך שלך, אני חושב שהסיבה הראשונית היא אולי לא "נקייה", כלומר לא צורך שלך שאינו קשור אליו, אלא תוצאה של יחסים מעט עכורים ביניכם.עשי חושבים על העניין הזה. ואם זה כך, כדאי לעבוד על התקשורת ביניכם ועל הצרכים ביניכם, ואם צריך גם עם יעוץ מקצועי (ואפילו שהיחסים נראים לכם "סבירים" כרגע... הרי את לא רוצה שזה ימשיך להידרדר, אם זה אכן מה שקרה). האפשרות האחרת היא שהצורך שלך בחברה היה קיים כל הזמן, וקודם מימשתם את זה ביחד. אלא שעכשיו, כשיש לכם פחות זמן, ובתנאים האלה, של לחץ זמן ועייפות, הוא מוכן פחות להקריב למען דברים שהוא פחות אוהב, והצורך שלך נותר בעינו. ולכן, את צריכה להבין ולהיות כנה עם עצמך, אם הצורך שלך הוא "חברה" (שזו האפשרות השניה) או להיות "לבד", שזו כנראה האפשרות הראשונה, על המשמעויות שלה.

אנחנו לא גרים בפיטסבורג, זה סתם כינוי אז אנחנו לא עוברים משבר של זוגיות בחו"ל.לגבי הפרשנות שלך: אנחנו לא נמצאים במאבק כוחות, אנחנו תמיד מתפשרים ועושים משהו ביחד אבל אני צריכה להתאוור ולפגוש אנשים מחוץ למסגרת הנישואים. בעלי הוא טיפוס יותר סגור ופחות מטפח קשרים חברתיים ממני ואני זקוקה לזה. תמיד הייתי זקוקה לזה אבל לפני הילדה היה לנו זמן לצאת הרבה ולפגוש אנשים ועכשיו במקרה הטוב יש יציאה אחת בשבוע ואם אני לא נהנית ביציאה הזאת אני מרגישה שלא קיבלתי את הטעינת מצברים שהייתי זקוקה לה.יש לי הרגשה שאתה לוקח את המצב הזה קצת לקיצוניות בכל המובנים: חריקות בזוגיות, טיפול זוגי, "לבד" זה כל כך נורא שאשה רוצה לברוח קצת מהבית? אולי אם זה היה גבר היית אומר לו שזה בסדר וזה נורמלי והוא לא צריך להתפשר על הצרכים שלו.

פיטסבורג יקרה,
מן הסתם, כרגע, כשאת רוצה משהו אחד והוא רוצה משהו אחר, ואתם לא מתפשרים, אתם במאבק כוחות. נקודתי, אולי, אבל זה זה. העובדה היא שקודם עשיתם הכל ביחד (כך כתבת, ואולי זה רק הרגיש כך כי הייתם הרבה מאד ביחד), ועכשיו יש לך צורך לעשות משהו בנפרד. ניסיתי להסביר זאת בשתי אפשרויות, ואת בחרת לקרוא אחת מהן. אם האפשרות השניה היא הנכונה (ואני מחזיר אותך למכתבי הקודם), נסי להסביר לו איך קרה שהיום זה הצורך שלך כשקודם זה לא הרגיש לכם שיש לך צורך לצאת לבד, ואולי בעזרת ההסבר שלי (השני, לא הראשון) אם הוא נכון. או שתחפשי טוב יותר את ההסבר הנכון, כדי שתוכלי להבהיר לו, ושהוא יוכל להתמודד איתו. עם ההסבר, לא איתך.