לשחרר את עצמך: עצמאות וניתוק רגשי

שלום
שמי נופר ואני בת 17 וחצי.עד לא מזמן היה לי חבר 3 שנים... הקשר היה ברובו מגמגם. לפחות כך זה היה אצלי.. האושר לא היה מנת חלקי. כשהייתי איתו לבד הייתי המלכה שלו. אך ליד החברים בבית הספר אני לא הייתי קיימת. הוא טוען כי זה נובע מכך שהוא ביישן- ושקשה לו להראות רגשות בחברה. אך במציאות זה לא כך. הוא ממש לא ביישן.. הוא יכול לדבר עם בנות מהכיתה אבל כשזה מגיע אלי כלום לא קורה. גם בהפסקות הוא יכול לשבת מטר ממני ולא לבוא לומר שלום.. חוץ מזה היו עוד סיבות בהם הרגשתי שזה לא זה. כשהייתי רואה שהוא מדבר עם עוד בנות אחרות ומוצא בהן עניין- אני לא חושבת שכך זה צריך להיות בקשר. במיוחד לא כשאיתי הוא מפחית בשיחה ואיתן הוא מדבר הרבה יותר. טוען כי איתם יש לו יותר על מה לדבר - כי הם לא מכירים עדיין וכו'. עושה לייקים על תמונות של בנות. ואני לתומי חושבת . יש לך אותי. אתה אומר שאני כל עולמך. אז למה אתה צריך את הבנות האלו?. במיוחד למה כשזה פוגע בי ואתה יודע על כך. כשהייתי מתרחקת הוא היה מבטיח להשתנות. הייתי נותנת אלפי הזדמנויות. כמובן שכולם הלכו לפח הזבל כלום לא השתנה ונשארתי פגועה... העדפתי לסיים את זה. הרגשתי שעדייף לי להיות לבד. כי כך הוא לא יוכל לפגוע בי.הוא קיבל את זה מאוד קשה... עברו כבר 5 חודשים מהפרידה. והוא תמיד מתקשר ושולח הודעות על לחזור. אני חושבת שמיציתי .. שנתתי יותר מידי צ'אנסים ולבסוף אני יתקע איתו ולא ידע איך לצאת מזה. אני לא רוצה לקחת את הסיכון . אבל הוא כל הזמן שולח הודעות ולא משחרר אותי. אני לא יודעת מה לעשות אני חוששת שאני לא בדרך הנכונה. אני צריכה עזרה כפי שכבר הזכרתי. אני מאוד אודה לכם!...

נופר יקרה,
נדמה לי שהגעת לגיל ולעצמאות שבה "הוא לא משחרר" כבר לא רלוונטי. הגיע הזמן שבו את תוכלי לשחרר את עצמך, כשאת רוצה. נכון שכאשר הוא כך, אולי את רוצה קצת פחות, - אולי בשל התקווה שאולי הוא כן שינה משהו, ואולי בשל ייסורי המצפון. גם ייסורי מצפון שהוא עושה לך, שהם טבעיים ונורמליים, הם סוג של השפעה. אם את רוצה לקחת אחריות על עצמך ועל חייך, ולשחרר את עצמך – את צריכה לשים גם אותם בפרופורציות. הוא עשה זאת לעצמו כל הזמן קודם (הניח בצד את ייסורי המצפון שלו כאשר פגע בך), ועכשיו תורך. לא כנקמה, אלא כי באמת מגיע לך לעשות את ההחלטות שלך.