שחרור לחצים בזוגיות

ד"ר חסון שלום,
אני ובעלי נישאנו לפני 5 שנים, ויש לנו 2 בנות מקסימות בנות שנתיים וארבע.אתאר מספר דברים שאנו חווים בשנה/שנה וחצי האחרונות שמביאים את הזוגיות שלנו למצב לא טוב (בלשון המעטה):*הקטנה שלנו חולה הרבה מאד וכמו כן עם עיכוב התפתחותי קל שדורש השקעה... מה שמאד מעציב אותי וגורם לנו להרבה לילות לבנים.*שנינו עובדים מאד מאד קשה, אני עובדת במשרה מלאה וניהולית... בעומס רב מאד.*אני חייבת לציין שבעלי שותף מלא ושווה בגידול הבנות. אך אני לא נהנת מהאחה"צ שהוא עם הבנות כיוון שאני עד מאוחר בעבודה.*כעת, עם הכנסת הקטנה לגן נכנסנו גם לבעיות כלכליות, כך שאם פעם היתה לנו (לי) עזרה בבית, היום אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו.*כמובן שיש הרבה מטלות שעל כתפי בלבד, כל הניקיון והסדר בבית (הכל- פרט לקניות!).*בשנה האחרונה אנו רבים הרבה (כמעט כל יומיים), כשברור שזה מעייפות ומעומס מטלות. אני מאד עצבנית עליו והוא טוען שבכל פעם שאני מגיעה הביתה אני מתלוננת, עוד לא נכנסתי וכבר תלונות... (לדעתי חלקן מוצדקות וחלקן מעייפות ועומס), כך שכבר נהיית אוירה לא נעימה.*כמו כן אני מאד דאגנית (מאז הולדת הבנות), ואני כל הזמן מעירה לו וחייבת שיעשה את הדברים בדרך שלי. כאילו תחושה שאני לא סומכת עליו. כאן אני חייבת לציין שאני אשמה, הוא מאד עוזר עם הבנות, קם בלילה וכ"ד אלא שאני מפקחת עליו מהמיטה (עשית ככה? הלבשת לה גרביים? כמה חום יש לקטנה היא אכלה?) ואז הוא אומר אם את גם כך לא ישנה אולי תקומי את? המושא הזה מאד מאד מפריע לו, ובכנות באמת לא הוגן כלפיו.לגבי יחסי מין, אני בכאלו רמות של עייפות שממש אין לי חשק וכוח. אני אוהבת את בעלי אבל ב23:00 בלילה הדבר היחיד שאני רוצה זה לישון, לקראת יום מלא וגדוש למחרת.לבעלי יחסי המין מאד חשובים, מבחינתו לשכב כל יום... אם פעם שכבנו פעמיים בשבוע, גם זה מאד מידרדר ובעקביות בשנתיים האחרונו., וגם כשאני מסכימה, אני גמורה מעייפות, מודאגת, כל הזמן חוששת שהילדות יתעוררו, יכנסו וכ"ד, כך שאני בכלל לא בעניין וזה לא פייר כלפיו. הוא מוצא תחליף בפורנו (סרטונים), והאמת, זה מאד מרגיז אותי אבל במציאות הקיימת מה אני יכולה לצפות? הוא מעוניין לשכב ואני לא (כי אני מותשת, כועסת, מתחשבנת וכ"ד). הוא מאד נאמן אך גם זה עשוי להישבר....ושוב סביב כל המפרט לעי"ל אנחנו רבים כל הזמן (בד"כ על הסדר, על דרך הטיפול בבנות, ועל ה"כפיתיות" והפיקוח שלי).*גם בנושא הבילויים הכל השתנה, אין לנו זמן וכח לצאת, לי זה ממש חסר אבל בעלי בהחלט מרגיש טוב גם עם ההישארות בבית. ואני משתגעת....*אני חוששת מאד שהזוגיות תמשיך להידרדר וחבל לי, סה"כ שנינו עדיין אוהבים ונמשכים זה לזה.אני מניחה שתפנה אותנו לייעוץ, אך לצערי אין סיכוי (ממש אין סיכוי) שבעלי ילך... הוא סגור מאד, לא מאמין בהרבה דיבורים, יאמר שאין לנו כסף, והוא פשוט לא מאמין בזה.ברור לי שאין נוסחת קסם קצרה, ובכל זאת אשמח לקבל מספר טיפים.....מה עושים כדי לשמור על הזוגיות?תודה רבה וגדולה! נירית

מתנצלת שניתבתי את השאלה, האלה מופנית כמובן לשני המומחים

נירית יקרה,
והנה בכל זאת אני הוא שעונה, כי ממילא הפעם תורי...Jאני רוצה לומר שאני רואה הרבה אור במה שכתבת, והוא בכך שאת לוקחת את האחריות, ואומרת לעצמך – אני לא עומדת בעומס, אני לחוצה, ואני מלחיצה. כבר עשית יותר מחצי דרך.מה שנותר, נירית, הוא ללמוד לשחרר. קודם כל מהלחץ. אז אם הדברים לא יהיו מושלמים (כי הם לא יהיו בדיוק על-פי דרכך, או לפחות לא באותו רגע), אולי תהיה לך תחושה של אכזבה מסויימת, או חוסר נוחות מסויים, אבל תרויחי שקט בזוגיות. ולומר לך משהו? גם הילדות תרווחנה את השקט הנפשי, כי מריבות לידן בפרוש גורמות להן נזק. אז תגידי לעצמך שאת עושה את זה למענן.ואולי יקל עליך לשחרר אם תגידי לעצמך שגם אם לא היית בסביבה (נניח חו"ח היה קורה לך משהו), אביהן של הילדות שלך היה עדיין מגדל אותן לתפארת. לעיתים קרובות מריבות על חינוך ילדים מזיקות הרבה יותר מאשר הליכה בדרך של בן הזוג שלא מסכימים איתו.התחילי עם עצמך בתרגילים קטנים של שחרור, בין אם להכין את עצמך כשאת בדרך הביתה, ובין אם בלילה, כשהוא קם. הסתובבי לצד השני, ולכי לישון. נקי את הראש כשהוא קם, כי אפשר לסמוך עליו, גם אם אינו ער לכל הפרטים הקטנים שאת ערה להם. הרי בסך הכל, הוא בסדר. התחילי משם, ואל תוותרי לעצמך. בהתחלה, יהיה קשה. לאט לאט תתרגלי. אל תתייאשי אם יש לך "נפילה" מדי פעם. למדי ממנה והמשיכי הלאה.לגבי טיפול: אני מבין שכלכלית קשה לכם, וזו בהחלט בעיה. אבל רציתי לומר גם שבכל מקרה, במקרים רבים עדיף לבוא לבד, מאשר בכלל לא.