חרדת נטישה בקשר: מה עושים?

שבת שלום,
אני וחבר שלי במשבר זוגי. שנינו בני 30. יוצאים יחד שנתיים וחצי.
הגענו למצב שפגענו אחד בשניה ,בקטנות, קטנות עד שזה התפוצץ ממש.
אנחנו שוקלים דרכינו לאן.
העינייו כזה:
מאמינה שיש לי חרדת נטישה. אנחנו בקושי רציני, מראה לו רצון טוב להשליםוזה מגיע יותר מהפחד מכאב אך האם באמת רוצה אותנו עדיין?
יותר חשוב לי לראות שלא ויתר עליי שנלחם עליי ואז אני נושמת. חוזרת לאכול. לא מעשנת וישנה טובה.
כשהשליטה בידיי ורואה שעדיין רוצה אותי.
וכשזה מגיע לזה מרגישה טוב אך כי השליטה בידיי או כי רואה שכן אני רצויה ולא דחויה והשאלה האם זה הפחד מנטישה ? לא עומדת בזה שנפרד

יובל יקרה,
הפחד מנטישה לוקח אותי למושג הפסיכולוגי של חרדת נטישה, ואני מניח שלכך את מתכוונת. ואני לא יודע אם יש לך "חרדת נטישה" על פי ההגדרה המקצועית של העניין, או שאת פשוט פוחדת שהוא ייפרד ממך כי את רוצה שיישאר, וכי יש לך סיבה לחשוש שאולי זה לא יקרה – כי העניינים ביניכם כרגע לא משהו. אז יש סיבה לחשש הזה כרגע, גם מבלי לתת לזה כותרת שהיא אולי יותר ממה שזה באמת.אני חושב שהדבר הנכון הוא לנסות לגשר על הפערים שביניכם, ושזה דבר חשוב. האם כאשר תצליחו, והאם כאשר הוא ירצה אותך שוב, תרגישי "שליטה"? – כן, כמובן, כי אז את היא זו שיכולה להחליט אם להישאר איתו או לא. כמובן שזה בטוח יותר כאשר האושר הוא בטווח יד ויש לך שליטה עליו (ואם זה לא "אושר", אז אפשר להסתפק גם ב"סיפוק", "שביעות רצון"). אבל אם הצורך בשליטה הוא רק כדי שאת תוכלי להיפרד ממנו אם וכאשר יבוא לך, אז הצורך בשליטה מגיע מהמקום הלא נכון. אני לא חושב שזה כך, אני רק מנסה לשנות במשהו את המונחים מהעולם הפסיכולוגי שאת משתמשת בהם, כדי לדייק יותר את מה שאני חושב שאת אולי מרגישה.אם אתם במצב גבולי, ועם חשש לפרידה ממשהו ששניכם חושבים שיש בו טוב, הייתי ממליץ לכם ללכת לטיפול. ואם את או הוא אומרים לעצמכם: רגע, אנחנו רק בתחילת הדרך, וכבר "טיפול"? אם זה כך, אז למה להכניס ראש בריא למיטה חולה?אם הייתם ביחד שנתיים וחצי עד היום אז אולי המיטה לא כזאת חולה. ראי מה כתבתי הנושא זה במאמר, שבהמשך הפכתי אותו לדף באתר שלי. מצאי את הקישור כאן, בדף על "טיפול לזוגות צעירים".