חרדות מיותרות - עצות ופתרונות

שלום,
אני בת 32, נשואה +1.בחופש הגדול הייתה תקופה של כמה ימים בהם הייתי לבד- נסעתי לבית הורי בצפון שהיה ריק, כי הייתי צריכה ללמוד למבחן. בימים האלו הסתגרתי ולמדתי. זה היה יעיל. אבל הדאיג אותי שאני לא מרגישה געגועים לבני ולבעלי. היה לי נחמד להיות בשקט, התרכזתי בלמידה, לעיתים היה קצת קשה להיות כל כך הרבה לבד, אבל עדיין.. גם ביום בו הייתי אמורה לשוב, יצאתי עם חברה ולא הייתי בלחץ לחזור הביתה.האם זה אומר משהו לדעתך? לרוב אני אדם שמסתגל בקלות למצבים חדשים ולא מתגעגע (למשל בחזרה מחו"ל), ואני תמיד תוהה אם זה אומר משהו על יכולתי להיקשר, ליהנות ולאהוב באמת..

נעמיקי יקרה,
מן הסתם, זה גם עניין של אופי, אבל אני לא חושב שזה צריך להדאיג אותך. יתכן שחלק מעניין האופי שיוצר געגוע משמעותי עם כל התרחקות הוא היכולת לקשר עמוק יותר, אבל יש לזה גם מחיר - והוא הגדלת התלות. את מן הסתם עצמאית יותר, זה הרווח שלך. אולי גם פחות לוקחת דברים ללב, וזה יכול במצבים רבים דווקא להקל. זה לא קשור ליכולת ליהנות, אגב. אבל שתי המילים האחרונות במכתבך אומרות לי שזה קצת מפחיד אותך. כי את חוששת שאת מפסידה אם את מחמיצה בגלל זה "אהבה גדולה" כמו בספרים. אל תפחדי. זה מאפשר לך לקחת פסק זמן, לפעמים, ולתפוס קצת יותר שקט ושלווה, וכנראה במהלך חייך יש לזה חשיבות מרובה. יש לכל אדם את האפשרות ליהנות ולסבול מהדברים שהאופי שלו מקנה ומכשיר אותו אליהם. אם יש דברים שאת נהנית מהם ומסוגלת לעשות אותם או להרגיש אותם, ומבלי להזיק לאחרים, אז תיהני לך ממה שיש, מבלי להטריד את עצמך בחרדות מיותרות.