חרדות זוגיות: איך להתמודד?

שלום רב
!אני מצטערת שזה ארוך ומייגע.אני בת כמעט 31 ובעלי בו כמעט 33. יוצאים סה"כ 6 שנים, מתוכם שנתיים נשואים.בבעלי יש הרבה תכונות טובות כגון: הקשבה, עזרה יחס איכפתי ודואג, אוהב.העניין המרכזי שמפריע לי הוא שהוא אדם בלי אמביציות ללמוד ולהתקדם, בלי ליזום דברים, להפתיע וכו'.את זה ידעתי לפני החתונה אך יש בו כל - כך הרבה תכונות חיוביות שחשבתי שאולי אחרי החתונה הוא יהיה אחראי יותר ויבין שחייבים תמיד לחשוב קדימה.הוא אדם ישר וכנה שזו תכונה מאד חשובה בעיניי. היו לנו ירידות ועליות במהלך החברות ובמסגרת הנישואין כמו אצל כל זוג. אנחנו מאד אוהבים אחד את השני ומכבדים אחד את השני.אחרי החתונה שנינו נקלענו למצב לא טוב - שנינו היינו בבית מובטלים ולהגיד את האמת אני בשוק שהיינו כל - כך הרבה זמן ביחד והסתדרנו נפלא אולי זוג אחר היה משתגע...הוא כל הזמן היה אופטימי שיצליח למצוא עבודה. אני חושבת שהוא צריך לדאוג לפרנסה ולחשוב איך להתקדם בחייו ללמוד תואר ולהתקדם . הוא למד בחייו לא הרבה יש לו תעודות אך לדעתי הוא מסוגל ליותר.כרגע אני שוב מובטלת אחרי שנה שעבדתי והוא מצא עבודה של שכר מינימום. אני מאד מעריכה שיצא לעבוד ולא כמו פעם לשבת בבית אך יחד עם זאת אני מקווה להאמין שלא אלו הציפיות שלו בחיים .... הוא עובד כבר שנה וחצי במקום קטן בלי תנאים.הוא מאד מדוכדך מזה ולפעמים אני רואה שאין לו חשק לכלום...אני מאד תומכת ומדברת ומעודדת שיהיה בסדר ואנחנו נתגבר על המשבר במציאת עבודה.אגב, אני עם תואר ראשון וסיימתי שני קורסים בתחום אחר כי ראיתי שאין עבודה בתחום הראשון.6 שנים אני כל הזמן אומרת לך ולמד, לך להתקדם ושום דבר. כעת הוא רוצה ללמוד תואר הנדסאי אולי בגלל שהבין שאי אפשר להמשיך ככה או אולי בגלל לחצים ממני ומהוריו.כמו שציינתי איני צעירה וחושבת מתישהו להקים משפחה עימו דבר שכרגע נראה לי מאד לא מתאים לאור הנסיבות.אני אוהבת אותו ומוכנה לעשות הכל למענו. אני אמביציונית , כל הזמן לומדת, מחפשת עבודה, פעילה והוא אדם פחות אמביציוני.אם הוא עובד כולם מעריכים אותו והוא יעבוד הרבה שעות וישקיע אבל הבעיה עד מציאת העבודה עד אז הוא לא מתאמץ מספיק ...אותו דבר לגבי לימודים עד שהחליט... כלומר כל הזמן צריך לדחוף אותו ולשאול נו טילפנת? נו עשית? אני ממש מרגישה כמו אמא שלו ולא כמו אישה. זה הנושא שבגללו לפעמים אנחנו מתווכחים וחבל כי מאד חשובה לי הצלחתו. הצלחתו היא הצלחתנו ולהיפך.מה כדאי לעשות? איך לעזור לו להיות פעיל יותר, לרצות לעשות דברים, ליזום...אני פוחדת שכשיהיו ילדים איך הוא יפרנס וידאג לפרנסת המשפחה אם הוא כזה עכשיו ורק זה מה שמפריע לי חוסר האמיביציות לא שום דבר אחר הוא בעל נפלא, תומך , אוהב, עוזר , ישר , דואג כמו שציינתי קודם.מה לעשות?בברכת חג שמח ושנה טובהבלה

בלה יקרה,
מצד אחד את כותבת שהוא אופטימי וחרוץ, ומצד שני, שהוא נכנס לדכאונות. במצב הנוכחי אני לא בטוח שהוא רוצה ללמוד, ויכול להיות שזה רק משום שהוא חושש מכשלון. אולי, כשהוא יתבשל בזה עם עצמו, הוא ילמד להתגבר על הפחד. אל תשכחי שבשלב הנוכחי את היא אמנם האמביציונית, אבל הוא זה שעובד. אז אולי גם לו יש אמביציה ראויה. אין ספק שחלק מהחרדות שלך נובע מהעובדה שגם העבודה שלך לא מובטחת, והיית רוצה להטיל עליו יותר אחריות, כדי שלא תרגישי האחראית הבלעדית להצלחה שלכם. מכאן אולי גם חוסר סבלנות שלך אליו בנושא זה. הרצון שלך בילדים רק מגדיל את הלחץ.נכון שקשה, ונכון שבן זוגך לא הלך ללמוד, אבל לפי מה שאת מספרת הוא עובד ומשקיע כמיטב יכולתו. לא תמיד ולא לכולם החיים מאפשרים נוחות, ולא כולם נולדו עם כפית כסף בפה. אתם, ככל הנראה, לא כאלה, אבל זה לא אומר שאתם לא יכולים להיות מאושרים, במסגרת היכולות הכלכליות והמקצועיות שלכם. הרבה תלוי בציפיות שלך. אם הציפיות שלך יהיו הרבה מעבר ליכולת שלכם, קשה להניח שתהיי מאושרת. אם הן תהיינה מעט מעבר ליכולת, הציפיות שלך תוכלנה לדחוף אתכם הלאה באופן בריא. ובכל מקרה, כדאי שתנסי לראות מה קורה כאשר את מורידה ממנו לחץ, וסומכת עליו יותר. ממילא כאשר את לוחצת עליו הוא לא עושה הרבה. לעומת זאת, את יוצרת בו התנגדות, כי דחיפה שלך יש בה גם אמירה כלפיו "אתה לא מוצלח". אף אחד לא אוהב שדוחפים אותו, כי אז הוא מרגיש שמכבדים אותו פחות, וששוללים ממנו את העצמאות שלו. אם תתני לו לנהל את העניינים והאמביציות שלו, זה יכול ייקל עליו להפוך אמביציוני ואחראי יותר. אמנם בהתחלה ייתכן שהוא יוריד מהלך ויעשה פחות, אבל יש סיכוי לא רע שעם הזמן הוא ייקח יותר אחריות. אולי תראי את זה לאחר חודשיים, ואולי לאחר חצי שנה או שנה, אבל אם זה יעבוד, תרוויחי אותו בגדול.