חרדות וריגול בזוגיות: האם כדאי להתוודות?

שלום רב,
אני בת 34, ומנהלת מערכת יחסים רצינית (מאד) מזה תשעה חודשים, אפשר לומר שהרצינית ביותר שהיתה לי; אנחנו אוהבים, אני מרגישה שבן-זוגי תמיד דואג לי, יש בינינו משיכה, ולאחרונה התחלנו לנסות להביא ילד לעולם.
הבעיה היא, שעוד מתחילת הקשר, אני נוטה ׳לרגל׳ אחר בן-זוגי. זהו דפוס קבוע אצלי (שדובר רבות בטיפולים שונים שעברתי) שמושרש עוד מראשית הזמן שבו התחלתי לנהל מערכות יחסים, ויש לומר שבחירותיי ה׳מוצלחות׳ בבני זוג בעבר גם הולידו ממצאים מחשידים מאד.
מעולם לא גיליתי סימנים לכך שבן-זוגי הנוכחי בוגד בי, ואני מרגישה שאני סומכת עליו יותר ויותר, אולם מכיוון שבטבעו הוא אדם סגור, מאד קשה לי לפענח את רגשותיו והלך רוחו לגביי. הריגול הפך בחודשים האחרונים מנסיון לגלות רמזים לקשרים אחרים בחייו, לנסיון להבין האם באמת טוב לו איתי. אציין שבן-זוגי הוא אדם מורכב מאד, נוטה להסתגר בתוך עצמו ונוטה למצברוח מלנכולי, ולמרות שהוא בן 41, אני הקשר הרציני הראשון בחייו.
כמובן שאני מודעת לבעיה העיקרית והיא שאני מחפשת אישור באופן מתמיד (ואין לי ספק שבן זוגי אוהב אותי), אבל ככל שעובר הזמן, אינני מוצאת שקט פנימי לאורך זמן בתוך הקשר. בגלל שהגדרנו שנינו את הקשר שלנו בסימן הפתיחות (פתיחות שקשה לשני אנשים שרגילים לחיות לבד ובתוך עצמם), אני מרגישה נורא בקשרלריגול שלי, ואף מתוסכלת מכך שאין באפשרותי לחשוף בפניו את הממצאים שמעלה- למשל, התכתבויות שלו עם חברה טובה שבה הוא מתוודה על כך שהזוגיות קשה לו.
לעטים, צבירת הרגשות הקשים מובילה לכך שאני נשברת מולן בצער ומנסה להוציא ממנו את מה שקוראת. מנסה שיתוודה בפניי שקשה לו, או להבין מה מקור הקושי שלו. מדברין, אני מבינה שהקושי שלו הוא כללי, מול החיים. שקשה לו עם עצמו, ושזה בא לידי ביטוי מולי. לפעמים הוא מצליח להרגיע אותי וולפעמים, אני ממשיכה להרגיש שהוא לא מספר לי בדיוק מה עובר עליו.ברור לי שהחרדה שלי מתגברת לאור ההחלטה הגורלית שלקחנו לא מזמן (למסד את הקשר ולהביא ילד), ומאד חשוב לי לעשות את הצעד הזה בידיעה שהקשר שלנו חזק ויציב.
יש בי דחף עז להתוודות על מעשי הריגול שלי, ולהפסיק להסתיר (ואולי גם מתוך שאיפה שאצליח כך להיגמל מההרגל הכה- מגונה הזה שמכניס לחיי חוסר שקט נוראי).
אשמח לעצתך.
תודה,
מורן

מורו יקרה,
אני מסכים איתך שלא פשוט להיות כרגע בעולם שבו את לא כנה איתו מספיק, שיש לו חסרונות מסויימים שאחד מהם הוא הסגירות שלו, ושמרוב חרדות, את מגיעה להתנהגות כפייתית של "ריגול". אני חושב שלו היית מסוגלת להפסיק, לא היית מרגישה צורך להתוודות. אבל כרגע את לא יכולה, ורוצה, וחושבת שאולי אם תתוודי, זה יעצור את המחשבות והצרכים הכפייתיים שלך, שאת לא אוהבת, שאת חושבת שהם מזיקים לך, ושאת עושה בכל זאת.היית בטיפולים בעבר. אולי דווקא משום שהיית בהם ובכל זאת את עדיין שם, התייאשת מהפיתרון הטיפולי, ולכן את מחפשת פתרון דרך הוידוי. יתכן שזה יעזור. מצד שני, יש בזה מידה של סיכון, ולכן לא עשית זאת עד היום. לכן, להתוודות זה סוג של הימור. אבל אם את רוצה לוודא שיש סיכוי, מתיחת החבל בחוזקה תוכל להראות לך עד כמה הוא באמת רוצה אותך. מצד שני, יתכן שהוא מאד רוצה אותך, אבל לא מספיק חזק נפשית כדי לקבל את הפתיחות שלך ולהשיב בפתיחות משלו. זה לא אומר שהקשר שלכם לא יעבוד. זה אולי אומר ששניכם רוצים, אבל לא הכי חזקים שיש - משהו שהוא די נורמלי בסך הכל. יש הרבה מאד זוגות כאלה. האם שווה לקחת את הסיכון? - אולי. אני חושב שאת בעיקר רוצה שיקבל אותך כמו שאת, ויידע להכיל את החרדות שלך, ושוקלת אם הסיכון כדאי. אין לי תשובה ברורה, כי אני לא יכול לדעת. זה סיכון.הייתי בכל זאת שואל אותך, לגבי הטיפולים שעברת: האם עברת גם טיפולCBT(קוגניטיבי התנהגותי)? כי אולי את צריכה טיפול כזה שייקח אותך צעד צעד, באופן סיסטמתי וסכמטי, עד לויתור על הבדיקות שאת עושה (הריגול). אם לא, אולי כדאי לבדוק את הדרך הזו גם, שיהיו בה פחות סיכונים, לפני האפשרות של פתיחות מלאה. בתנאים שלך ושלו, פתיחות מלאה (או כמעט כך) היא משהו שצריך להיבנות בהדרגה, ואתם, לאחר 9 חודשים, עדיין רק בתחילת הדרך, ואולי כדאי להמשיך לבנות אותה בהדרגה, ולא בבת אחת.