בלבול בזוגיות ארוכת טווח

היי אני בת 21 ואני בזוגיות כבר 5 שנים..בתקופה האחרונה הראש שלי טרוד במה לעשות והאם להמשיך את הקשר והאם זה בכלל מתאים לי.. אני מרגישה שהקשר קצת דעך ואני כבר לא אוהבת אותו כמו פעם.מצד שני אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיו..לא קרה איזה משהו ספציפי פשוט לאחרונה התחלתי להרגיש שבא לי לנסות דברים אחרים,שאולי אני סתם מבזבזת את הזמן שלי על קשר שבכלל לא בשבילי??? לא היה לי זוגיות לפניו הוא הראשון שלי בהכל ואף פעם לא הרגשתי צורך לנסות דברים אחרים.
בזמן האחרון אני לא מפסיקה לחשוב על זה אני לא מצליחה להרדם כבר תקופה הראש שלי טרוד ואני בסוג של דיכאון קטן..כמובן שאני לא מראה לו את זה אבל אהי מרגישה שכשאני איתו זה מתוך מחויבות ולא מתוך רצון..לפעמים אני פשוט מעדיפה לבלות את הזמן עם חברות או להשאר בבית מאשר איתו.. מצד שני אני כן אוהבת אותו ומפחדת לאבד אותו.אני מדמיינת את החיים שלי בלעדיו ומרגישה כאילו אני עומדת להתפוצץ.אני מדמיינת מישהי שם במקומי ומתחילה ישר להזיע מלחץ.אני לא יןדעת מימה זה נובע המצב המסובך הזה הראש שלי כבר התשגע! מצד אחד אני יודעת שזה כבא לא זה ומצד שני כל כך קשה לי לשחרר כי אני מפחדת להתגעגע אליו ולהתחרט על הצעד שעשיתי..זה לא נותן לי מנוחחח מה לעשןת????

לינוי יקרה,
אתם ביחד מגיל 15 ועד גיל 21 (שלך). הבלבול שלך מובנים. מצד אחד, זה הדבר היחיד שאת רגילה אליו וזה העתיד היחיד שראית הרבה שנים, ומצד שני - הגעת לגיל שבו מצד אחד קצת התרגלת אליו, והריגוש קצת ירד, ומצד שני - את עדיין צעירה מאד, ובגיל שבו את יכולה לא רק להבין שיכולות להיות אפשרויות שונות, אלא גם מתחילה להיות ריאלית לגבי החיים בעתיד. עכשיו את הכי קרובה שהיית עד היום להתחלה של חיפוש מימוש אישי, בהשכלה ובמקצוע. בגיל 15, או בגיל 18, את חושבת כמעט רק על אהבה. עכשיו את חושבת על מימוש עתידי ומימוש הגשמה עצמית של הצלחה אישית שאינה רק אהבה. האם בן הזוג שלך יעזור לך לממש זאת? האם הוא יעכב זאת? ומה עם המימוש שלו? לאן הוא הולך? האם גם הוא יתחיל ללמוד עכשיו? - אתם רק מתחילים עכשיו לראות לאיזה כיוון אתם הולכים באופן אישי, ולכן גם לאיזה כיווןאוליהחיים המשותפים שלכם יכולים ללכת או לא ללכת. האם זה מה שאת רוצה? האם הדרך שבה הוא הולך מתאימה לך? האם הוא יאפשר לך ללכת בדרך שלך? - זו דרך ארוכה מאד עד להבנה של כל הדברים האלה, וכאילו חזרתם לנקודת ההתחלה, שכן כאן, לאחר צבא, תחילת לימודים - כאן בעצם מתחילים החיים, ומתחילה הבחינה המחודשת שלהם. טבעי שאת מרגישה כך.האם, אם תוותרי עליו, תתחרטי אחר-כך? - יכול להיות. בעיקר אם וכאשר תהיינה לך תקופות של לבד (מה שלא אומר שלא תגיעי לחיים מאד מאושרים בעוד 5 או 7 שנים ולכל החיים). האם, אם תחליטי להישאר איתו, תתחרטי אחר-כך? יתכן באותה מידה. מה הציפיות שלך מהחיים? מה הציפיות שלך מבן זוג? אלה דברים שעכשיו הם הזמן להתחיל להגדיר אותם. הם יהיו מגובשים יותר רק בעוד שנתיים-שלוש, ואולי יותר. אז זה נכון שזה הימור, כי את לא יודעת. ולכן השאלה היא של איזון בין האומץ ושל הביטחון העצמי שיש לך כלפי עצמך, ושל הביטחון או חוסר הביטחון שלך ושל האמון שלך בבן הזוג שלך.