חרדות וחסרונות בזוגיות

שלום רב.
התחתנתי לפי חודשיים. אני ובעלי מכירים 5 שנים ובעלי הוא טיפוס חרדתי. זה משהו שתמיד הפריע לי ומה שבעיקר הפריע לי הוא שיש לו פחד ממעליות וממטוסים ולכן ביקשתי שיילך לפסיכולוג כדי לנסות לטפל במכלול הדברים. משיחה שיזמתי איתו לפני שבוע מסתבר שהוא סובל מocd ברמה גבוהה-תמיד ידעתי שזה קיים אצלו אבל חשבתי שזה ממש בקטנה, ובאותה שיחה הוא סיפר לי דברים שהייתי מאוד מופתעת לשמוע והבנתי שיש לו ממש "בעיה חמורה". הוא אכן הלך במשך כמה חודשים לפסיכולוג, ואכן יש שיפור כלשהו אבל הוא עדין לא מוכן לעלות על מעלית או מטוס ועדין (לטענתו) עושה ריטואלים של טיפוס ocd, החרדה שלו באה לידי ביטוי בהרבה דברים. אני כל הזמן מנסה ללחוץ עליו שינסה להתמודד עם זה ולפתור את זה כי זה יעשה לו ולי את החיים להרבה יותר קלים אבל הוא כל הזמן מתחמק בתירוצים, הוא לא מוכן או רוצה להתמודד עם זה. מאז החתונה אני לא מפסיקה לחשוב על פרידה ממנו בגלל זה, אני כבר לא חושבת שאפשר לעזור לו, יש בי הרבה כעס עליו בגלל זה. בנוסף אני מסתכלת הרבה על ה"חסרונות" שלו והדברים שאני לא אוהבת בו (גם אם הם לא קשורים לחרדה שלו). אני כל הזמן "בוחנת" מה הוא עושה, או לא עושה, ומרגיזים אותי המון דברים בו.אני חושבת שאולי אני זו שצריכה פסיכולוג, אני ממש מיואשת. יזמתי איתו שיחה והסברתי לו שאני כועסת וביקשתי שיעשה כבר משהו ושיוכיח לי שהוא יכול ומסוגל לטפל בזה כי אני לא חושבת שאוכל להמשיך ככה. לא סיפרתי לו שאני "בוחנת" אותו גם באספקטים שלא קשורים לחרדה.כמובן שיש ימים שהכל זורח ופורח ואני מצליחה קצת לשכוח מזה אבל עדין בתגובות שלי ובמחשבות שלי אני כועסת.אני אשמח להכוונה.תודה

ליבנת יקרה,
אני מבין שלבעלך יש בעיות נפשיות, כמו חרדות והתנהגות אובססיבית כפיתית (לא ברור לי אם גם ה-OCDמאובחן, ומאיזה סוג הם). אבל אני רואה שאת נתפסת לדברים שוליים, כמו פחד מטיסות ומעליות. אם הוא מושלם בכל דבר אחר, זה משהו שאפשר להתמודד איתו. אבל אני חושב שאת מרגישה מרומה, וזה הכי מפחיד אותך, ושקשה לך להתמודד עם החרדה שלך ש"מה יקרה עוד עם בן זוג שכזה?", ועם החרדה שלך מכך שהחיים שלך, לכאורה, לא יהיו מושלמים כפי שחשבת שיהיו (אבל חיים של מי כן?), והכעס והחרדות שלך הם שגורמים לך להסתכל על כל דבר ועניין קטנים, ומפריעים לך לחיות עכשיו ולקבל אותו באהבה, על החסרונות הקטנים שלו. לכל אחד יש חסרונות קטנים, ואם נתחיל להסתכל עליהם באופן אובססיבי, כפי שאת עושה היום לבעלך, לא נוכל ליהנות מהחיים ומהדברים הטובים שיש באחר. החשש שלי הוא שכאשר את שקועה בהלך החשיבה הזה שלך, את מתקשה לוותר בעניינים קטנים שיש בהם אי הסכמות, ושצריך לדעת לוותר, לפעמים את ולפעמים הוא, כי אלה הם נשמת אפה של הזוגיות. כשאת מתקשה, את נתקעת בחוסר שביעות רצון, בתחושה שהחיים תקעו אותך במקום שאינו הוגן ושלא מגיע לך. זה לא אומר שזה כך באמת, זה רק אומר שאת שמה על זה דגש חזק, ואולי חזק מדי.