חרדות ואמון בזוגיות: מה לעשות?

אורן שלום,(מתנצלת על המכתב הארוך, השתדלתי לקצר כדי לא לשעמם...)בגיל 22 נכנסתי למערכת יחסים רצינית ראשונה, עד שהרשתי לעצמי להיות בה משוחררת לחלוטין היה מאוחר מדי, הבחור עזב אותי לטובת השכנה מלמעלה- גרמניה בלונדינית אשר היום הוא נשוי לה +ילדה. הדבר שבר אותי לרסיסים, יצאנו כ- 4 שנים והאהבה הייתה מטורפת, אני תמיד הרגשתי שפספסתי אותו בגלל שבזמנו היו לי הפרעות אכילה שמאוד הקשו על הקשר שלנו. מרוב שנפגעתי הפכתי ל"זומבי מהלכת" ונכנסתי לקשר נוסף של 2.5 עם גבר שמאוד רצה שנתחתן אבל הבעיה היחידה הייתה שהרגש אליו לא נבנה לאט ובסופו של דבר עזבתי (גם העזיבה לא הייתה מובנת מאליה התאהבתי בגבר צעיר ממני בחו"ל ובעקבות זה אזרתי אומץ לפרידה). לפני שנה הכרתי גבר שבתחילה עשה רושם שהכל בסדר ביננו אבל מהר מאוד נכנסנו למערכת יחסים שיש בה הרבה כעס ומריבות (חטפתי מחלת מין ככל הנראה ממנו) הוא הציע לי נישואים אחרי תקופה מאוד קצרה ואני (בת 30) כנראה נכנעתי ללחץ החברתי ולתחושה שאני כבר כנראה לא אמצע את האחד שלי...העניין הוא שלאט לאט אני יוצרת איתו קשר עמוק יותר, הבעיה היא שתמיד כשזה קורה אני הורסת את הקשר עם שאלות על העתיד ואם הוא מתרחק מיד אני נבהלת (בהתחלה הוא היה מאוהב בי וזה היה יותר פשוט עכשיו נשארה האהבה אבל לא הריצוי התמידי ואם אין לי חיזוקים (מילוליים/פיזיים) תמידיים אני מיד נכנסת לחרדה, אני כל כך חשדנית שהתחלתי לבדוק הודעות, הוא אומר לי שאני בוחנת אותו בזכוכית מגדלת ומאוד ביקורתית וזה קשה לו..אני מבינה אותו מאוד אבל לא יודעת מה לעשות... אני פוחדת "להירדם בשמירה" כמו שהיה במערכת יחסים הראשונה שלי ושדברים יקרו- כמו הבן זוג "יבין שהוא לא עד כדי כך אוהב אותי וימשיך הלאה...הוא הרבה פעמים אומר שאני הורסת לנו...הוא גם לא "מתנפל עליי כמו פעם מבחינה מינית...הוא אומר שהוא אוהב אותי ואני הכי יקרה לו בעולם אבל אני פוחדת שהוא יעזוב אותי. הוא אמר לי שאולי הבעיה אצלו אולי הוא "פשוט לא טוב עם אנשים" והוא ינסה לחשוב מה הוא עושה לו בסדר כי הוא לא מבין, כך יוצא שהוא כל הזמן מתוסכל ועצוב בקשר שלנו.

דניאל יקרה,
לדברייך, יש לך בעיה של אמון בגברים, ואת "פוחדת להירדם בשמירה", נכנסת לחרדות בקלות, וחשדנית מאד. אני לא חושב שיש משהו שאני יכול לומר לך עכשיו שיוכל להרגיע אותך בקלות. גם אם נניח שהייתי מכיר את החבר שלך היטב, והייתי אומר לך שהוא בסדר, ואפילו נניח שהיית סומכת עלי, החלק הרגשי הזה שלך, החרדות, לא נעלם בקלות. הוא זקוק לטיפול, וזה לוקח זמן. ועוד לפני כן, הבנה שלך שאת רוצה לנהוג אחרת, ושאת מוכנה, לשם כך, לקחת סיכונים של פגיעה.אבל למעשה אמרת לי שני דברים: האחד הוא זה שאליו התייחסתי בפיסקה הראשונה. השני הוא זה שאת לא שלמה עם הבחירה הנוכחית שלך. ואני לא בטוח אם זה אכן כך, כמו שאת מעבירה חלק מהאשמה אל חוסר שביעות רצון מסויים שיש לך עם בן הזוג הנוכחי (שאיתו "לאט לאט אני יוצרת קשר עמוק יותר"), כאשר האשם הוא בעיקר בחרדות שלך. אני מציע לבחון את כל התמונה הזו, וגם ללמוד להתחזק ולקחת סיכונים, בעזרת טיפול.אחרי הכל, קראי את כותרת מכתבך, שהוא קריאה נואשת, ועשי מעשה כדי להפסיק את זה. זה בידייך.