חרדות הוריות: התמודדות עם אבחון אוטיזם

היי,אנחנו הורים לבן שנה ו9 ,בעוד כיומיים יש לנו פגישת סיכום שבסופה הילד ככל הנראה יאובחן כאוטיסט.אני מרגישה שבעלי לא כל כך מודע לבעיות של הילד.קצת רקע על בעלי: אבא מדהים,אך איש עקשן מאד,פרופקציוניסט ומאמין שהוא יודע הכל. לא מאמין במטפלים. מתיימר להיות צודק בהכל ומעולם לא ביקש סליחה.אז ככה, בעלי טוען שגם אם הילד יאובחן הוא לא באמת יאמין להם מ10001 סיבות, שהוא לא ייצא משם עד שהם יסבירו לו בפרטים הכי קטנים שיש למה הם אבחנו את הילד,הוא טוען שאם הילד יאובחן זה כי הם ראו אותו ביום לא טוב/ כי היום נותנים כותרת לכל דבר. בנוסף שאמרתי לו אוטיסט הוא אומר לי לא! הילד יאובחן על הרצף לא אוטיסט. אמרתי לו שזה אותו הדבר אז הוא אומר לי "הילד מתפקד יפה" הסברתי לו שאני כבר חצי שנה חוקרת על אוטיזם ואוטיסטים בתפקוד גבוה הם עדיין נחשבים אוטיסטים (הילד עם לקות בלתי נראית כמעט,מתפקד מדהים חוץ מענין תקשורתי ושפתי,הלכנו למאבחנת מדויקת לילדים מבלבלים).בקיצור,אני מרגישה חסרת אונים,אני אומרת לו: איך תיקח את הבשורה? הוא אומר לי בסדר גמור אני לא לוקח את זה כמשהו נורא זה רק כותרת הוא יצא מזה וכו.. טוען שהוא לא מכחיש.אני מרגישה ממש מיואשת,אני רוצה פרטנר שיבין,יתמוך,יראה. יחבק. כמו זוג חברים שלנו שילדם אובחן. מה עושים?איך מרפים ממנו בנושא הזה?חשוב לציין שאם אני לא הייתי נותנת לילד מטפלים שבועיים הוא לא היה עושה את זה כי מבחינתו "הילד יהיה בסדר" מעצמו.

מעייני יקרה,
אני חש שאת בחרדות, ושבעלך, בהתנגדות שלו כלפיהן, לא עוזר לך לפתור אותן, בין אם החרדות מוצדקות ובין אם לאו.יש לכם ילד ש"מתפקד מדהים, חוץ מעניין תקשורתי ושפתי". זה מפחיד אותך. כילד שמתפקד, כלומר, שאם הוא על הספקטרום (נכון, גם כך מגדירים אוטיזם), הגיל שבו אתם בוחנים אותו הוא גיל מוקדם מכדי לאבחן תפקוד גבוה על הספקטרום. יתכן וכבר אמרו לך את זה. אולי לכן אני מדבר על חרדות – כי את כבר חצי שנה חוקרת את העניין, וחושדת אולי מוקדם אף יותר. יש שונות די רבה בהתפתחות הילדים בגילאים האלה, ולכן זה כנראה מוקדם מכדי לתת איבחון מדוייק.נראה לי גם שאת מאד חוששת מהאבחנה הזו, ואולי יש משהו נכון בראייה של בעלך – הוא אותו הילד, אני אוהב ומקבל אותו כפי שהוא עכשיו, וזה לא ישתנה אם תהיה תחתיו או מעליו כותרת כזו או כותרת אחרת. ואולי כל מה שהוא רוצה זה שתהיי חרדה פחות, ומקבלת את הילד כפי שהוא, יותר.עברתי את התהליך הזה באופן אישי עם נכד, שאכן הוגדר על הרצף בתפקוד גבוה, ונתקלתי בשאלות דומות לשלך במטופלים שלי. מכאן השאלה שלי אליך: כרגע, כאשר הילד בגיל של שנה + 9, אם הוא יוגדר על הרצף, איך תקבלי את זה? מה תרגישי? מה תעשי אחרת?ובדיוק אותה השאלה: מה יקרה אם יגידו לך עכשיו שהוא לא על הספקטרום? איך תקבלי את זה? האם תשני את דעתך? האם תפסיקי להיות חרדה ודואגת?אלו שאלות מאד חשובות להבנת התהליכים שאת ובעלך עוברים. יתכן שאתם צריכים סיוע מקצועי כדי ללמוד איך לנהל נכון יותר את ההבדלים באישיות ביניכם, כי אני רואה שבאמת לא פשוט לכם איתם.