דיאלוג עם אבא: חרדות והשלכות

לילה טוב,
אני גרושה כשלוש שנים. התגרשתי מהרבה סיבות, אחת מהן אלימות רגשית , שיח מתלהם שהרתיע אותי וכך התחלתי לפתח חרדה שהתסמינים דופק מהיר, זיעה בידיים מכל שיח שלו כלפיי. אז ברוך ה התגרשתי. יש לי 3 ילדים בני 9, 7, 4.
בחצי שנה האחרונה החלטתי כמה שפחות אינטרקציה ושיח מולו .אני המשמורנית. הוא מחזיר אותם ,לוקחת אותם ועולה הביתה. הוא מתקשר עם הגדול בפון מתי לרדת, מה צריך וזהו. החרדה משיח איתו קיימת.הוא מתלהם מהדבר הכי קטן ,הצבתי לו גבולות אך מרגיש בנוח לזלזל ולתקוף. היום לדוגמה הבת שלי חזרה וסיפרה לי שהיתה בבריכה בלי מצופים ואני דואגת ובמקום לסמס לו שזה לא נכון אני מוצאת את עצמי נמנעת מחרדה ופונה לבתי ומסבירה לה. מרגישה שאיני מגינה עליה והוא צריך איך אומרים " לקבל טלפון מהגרושה ,אם ילדיו ולומר בפה מלא שמור נא על הילדה " וזאת רק דוגמה 1. בדד ליין אני נמנעת כי אני חרדה .

נועה יקרה,
זה דיאלוג לא פשוט עם אבא לילדים שמצד אחד הוא לוקח אותם על אחריותו המלאה, מבלי שיש לך ידיעה או שליטה על מה שקורה שם, ומצד שני – שהיכולת שלך לומר לו את דעתך נתקלת בהתנגדות בגלל החלטות שלו שנובעות מהיחסים הלא טובים שלו איתך, יותר מאשר משיקולים של של הבנת המצב. העניין הוא שכאשר היחסים טובים, אז יתכן שיהיו מקומות שבהם דעתו חלוקה עליך, אבל הוא ילך לקראתך כדי שתרגישי טוב. כאשר היחסים טעונים וכוחניים, הוא עלול לעשות בדיוק את ההיפך, ולהתעקש או לעשות דברים שהוא יודע שהם הפוכים ממה שהיית רוצה, דווקא בגלל שהם הפוכים ממה שהיית רוצה. וזה בהחלט מעורר לא רק כעסים אצלך, אלא גם חרדות – ואני מדבר על חרדות מפני ההשלכות של ההחלטות שלו על הילדים. ואז את נמצאת במצב שבו את צריכה להחליט לאיזו חרדה להיכנע יותר – לחרדה מפני עימות איתו, או לחרדה ממשהו שיקרה לילדים?התשובה לזה אינה פשוטה, כי המציאות מורכבת. אין בה רק שחור ולבן, כלומר, אין בה מצב שאת תמיד יודעת בדיוק מה המציאות ומה נכון, והוא תמיד שוגה. לפעמים יש מצבים של אי ודאות ואי בהירות, לפעמים יש מצבים שאולי גם את יודעת שההחלטות או הדיעות שלך נובעות מחרדה יותר מאשר מוודאות ומידיעה שיקרה משהו, ואולי גם שלפעמים חרדה כלשעצמה יוצרת נזקים. ואם את שואלת אז – לאיזו חרדה שלך להיכנע, לזו שמונעת ממך להתעמת איתו או לזו שאומרת לך שיקרה משהו לא טוב, כי הוא מסכן אותם, התשובה לא תמיד פשוטה כאשר את לא לגמרי בטוחה בעצמך ובצדק שלך.כאן צריך באמת למצוא את הגבול הנכון שבו את בטוחה בצדקתך. אם את מעריכה שסיכון הוא ממשי, כן חשוב שתגידי את זה, ובדרך שתרגישי שאת מסוגלת לומר לו את זה ושגם תשפיע עליו טוב יותר, וככל האפשר ללא עימות. כי עימות עלול לגרור אותו לדווקאיות אולי אפילו כנגד שיקול דעתו.אסרטיביות זה משהו שצריך ללמוד – איך לומר את מה שאת רוצה ולהשפיע, מבלי ליצור עימותים שיחריפו ויעשו את ההיפך. חפשי מידע על אסרטיביות, ואולי שווה להקשיב להרצאות או ללכת לסדנאות שעוסקות בזה.אם תרצי גם לטפל בחרדות שלך, אלו שקיימות אצלך מולו, ואולי גם חרדות נוספות, אולי רצוי שתלכי לטיפול, וכנראה טיפולCBT(קוגניטיבי-התנהגותי) הוא שיתאים לך.