חרדות בזוגיות: מה עושים?

שלום רב,
אני בת 26,נשואה כחודשיים.לפני החתונה עברו עלי דברים לא קלים בכלל,הייתי בסרטים מטורפים של האם זה נכון או לא נכון לעשות את הצעד הזה,האם איתו או לא איתו אני רוצה להיות כל חיי..אחרי 2 פגישות אצל יועצת זוגיות (הייתי לבד,לא איתו) הבנתי שאני כן יודעת שזהו הצעד הנכון בשבילי ופשוט אני מפחדת ממשמעות הצעד הזה כי זה לכל החיים.עכשיו אני חודשיים אחרי,כמובן שהחששות התפוגגו,אך עכשיו צצו חדשות - מפחידה אותי המחשבה שזה מי שאני אהיה איתו כל החיים,ומצד שני מנחמת אותי המחשבה הזו..זה לא קצת פסיכי?.. העניין הוא שהמחשבות האלה באות רק שאני לבד ואין לי מה לעשות,אני מוצאת את עצמי חושבת על זה.ככה בחיי היומיום אני עסוקה,ולא חושבת על זה,ואם אני כן חושבת עלי ועליו ועל הנישואים שלנו - אני רק חושבת דברים טובים.שאני לבד - עולם אחר.אני נהיית עצובה ומכניסה את עצמי לסטים ממש גרועים.אני שונאת את ההרגשה הזואני מנסה להגיד לעצמי קול רם (ושוב - רק שאני לבד) "אני רוצה להיפרד", וזה לא נשמע לי טוב. אני לא יודעת אם אני באמת אוהבת אותו,אבל שאני בחיי היום-יום מנהלת אותם כשגרה - אני כן חשובת על זה שאני אוהבת אותו ונהנית לדבר איתו,לשתף אותו,לספר לו את הדברים הכי שטותיים ורק מחכה לחזור הביתה מהאוניברסיטה כדי לספר לו איזה יום היה לי או רק סתם להתכרבל מול הטלווייזה יחד.אני מנסה לעבוד על עצמי בקטע הזה ולהסית את המחשבות האלה בעזרת מחשבות על הצדדים החיוביים בקשר שלנו - ויש הרבה כאלה: הוא חיובי תמיד (בעלי), הוא תמיד מחייך.תומך בי,אני יודעת שהוא בעל נהדר ויהיה אבא נפלא (אני לא יכולה לחכות כבר לעשות איתו ילדים ולהקים משפחה),הוא יידאג לי ויאהב אותי.אנחנו חברים מאוד מאוד טובים ומדברים על הכל.לפני כמה ימים הייתה לי שיחה מאוד ארוכה עם האמא המדהימה שלי על זה,והיא אמרה לי שפשוט אני חייבת להתמודד עם עצמי ולקחת אחריות על ההחלטה שלקחתי,ולנסות להפיק ממנה את המירב (ההחלטה להינשא לו).היא אמרה שאני חושבת ומתנהגת לפעמים כמו ילדה ופשוט מפחדת להתבגר.ושאני חשובת על זה יש בזה הרבה מן האמת..איך מתבגרים?...איך יודעים אם באמת זו החלטה טובה?אולי אני מפחדת להגיד על הפרידה כי אני לא באמת שלמה עםן החתונה ולא באמת שלמה עם הרצון להיפרד?נראה ל ישאם באמת הייתי רוצה להיפרד הייתחי עושה את זה כבר לא?הרי כבר הייתי לבד..ואני לא אוהבת להיות לבד.. איך מתמודדים עם ההרגשות האלה? איך יודעים מה זו אהבה באמת?...זה נראה לך נורמלי שכ"כ מעט זמן אחרי החתונה אני עוד חושבת על זה?...אני חייבת לחזור לעשות פעילות גופנית כי זה מאוד עוזר לי לשחרר אגרסיות ומתיחות,אבל מעבר לזה - איך אני יכולה להעיף את המחשבות האלה מהראש שלי?...מצטערת לגמרי על המייל הארוך...תודה רבה...

אוויטה יקרה,
אנשים שונים זה מזה בטרדות שהם מטרידים את עצמם. יש מי שלוקח כל קלקול קטן ומעצים אותו לכזה שכל הקשר תלוי בתיקונו, ויש מי שמחליק קלקולים גדולים, או לפחות בינוניים. יש מי שמעצים קלקולים עד למריבה גדולה כדי לתקן, ויכול לחזור ולהתעמת על כל דבר קטן, ואחר-כך, כשהעניינים נרגעים הכל בסדר, ואפשר להמשיך, ויש מי שיוצא מכל עימות קטן מצולק עד שלא יכול לשאת יותר. ויש מי שמטריד עצמו במחשבות על דברים קטנים שישנם או שאינם, והם גורמים לו להסס אם כל זה הוא אהבה או אולי האהבה היא הדבר שפספסנו לפני שנה וחצי, ויש מי שברגע שהחליטו, כל העניין הזה של כן אהבה או לא אהבה לא מטריד אותם בכלל. את מוטרדת. זה לא עניין של "מתבגרים", כי זה קורה גם למבוגרים מאד. אבל אולי זה קורה לך כי את צריכה להיות בעולם מושלם, והעולם הוא לא כזה. את צריכה להתרגל לרעיון שאף אחד לא חי בעולם מושלם, ובכל זאת רבים חיים טוב. גם את חיה טוב, גם אם לא בעולם מושלם. ככל שתשלימי עם זה, כך גם יהיה העולם שלך טוב יותר, אבל לא מושלם. ואם את נשברת, ואין לך סיבה ממשית, חפשי תחליפים בעשייה, שזה ספרים, סרטים או עשייה, ובכלל זה גם פעילות גופנית.

ד"ר חסון היקר,
אתה צודק,אני יודעת שהעולם שלי הוא טוב.אני נוטה לנפח דברים וזה שמהו שתמיד עשיתי. אבל איך אני יוצאת מהמחשבות האלה? כל דבר קטן אני הופכת לגדול.לדוגמא בזה הרגע הוא נסע לעבודה.היום יום שישי.כל השבוע הוא למד,והיום הוא נסע לעבודה ויחזור בערב. יום שישי! מי חוזר מהעבודה ביום שישי?!?!? וזה לא רק היום,הוא עובד בעבודה שהוא גם יכול לנסוע אליה היום ב 3 בלילה אם יהיו גשמים,וכך - לא להיות פה כמעט בכלל אם זה תלוי בגשם....אני מתעבצנת מזה כי יום שישי היום והוא והחבר שלו היו יכולים לנסוע גם באמצע שבוע ולא ביום שישי ב 8:30 בבוקר ולחזור בערב. לא רק זה - שהוא קם בבוקר הוא מסדר את הדברים שלו ועושה כ"כ הרבה רעש,אני לא יכולה לסבול את זה.הבית שלנו קטן וגם ככה יש רעש מהרחוב,אז אני מתעוררת מכל שקית שהוא רק מזיז.אני גם ככה שונאת בקרים,ואני צריכה איזה חצי שעה-שעה של שקט אחרת אני עצבנית כל היום...אני באמת יודעת שמצבי טוב,אני אוהבת אותו,הוא באמת הדבר בשבילי,והוא מתייחס אלי מדהים,אבל נמאס לי כבר מהמחשבות האלה. ב 3 ימים האחרונים אני לא יכולה להירדם שהוא לידי. אולי זה ככה כי רבנו כל ה 3 ימים האלה,אבל אני נכנסת למיטה,ונרדמת.הוא נכנס למיטה אחרי ,אני מתעוררת,והולכת לסלון כי אני כולי נסערת,הלב שלי דופק מהר ואני לא יכולה להיות רגועה ככה.באמת שנמאס לי כבר...

הנה - עדיין יום שישי,כתבתי לך בבוקר.עכשחיו השעה 18:30 והוא עדיין לא חזר.הוא אמנם בדרך,אבל עדיין לא פה.שש וחצי בערב ויום שישי!!! איפה ההגיון?לא רק זה - אני לא זוכרת אם ציינתי שכל היום אני בסדר,ורק מהערב ועד היום שלמחרת אני עם ההרגשה הרעה.חוצמזה,הנה - עכשיו אני יודעת שהוא עוד מעט אמור לחזור,כל יום הייתי עסוקה,ועכשיו שאני פנויה ויודעת שהוא אמור להגיע - יש לי שוב את אותה ההרגשה הלא טובה בבית החזה.כאילו משהו לא טוב עובר עלי.כאילו יש משהו אני מפחדת להודות לעצמי ואני לא ידועת מהו. כי עובדה שאני חושבת על פרידה,אני כועסת על עצמי שאני חושבת על להרים ידיים כל כך מהר.אני לא מצליחה להגדיר לעצמי מה הבעיה.אני כבר מתחילה לחשוב שאולי אני חולת נפש,באמת..שבת שלום

אוויטה יקרה,
יש אצלך פער גדול מדי בין הציפיות שיש לך מהמציאות, לבין המציאות. או שתשני את המציאות, או שתשני את הציפיות. ביחד, במצב הנוכחי, יש לך קונפליקט. קראי שוב את שתי תשובותי אליך, זו שבשרשור הזה, וזו שבשרשור הבא. אם הבעיה יכולה להיות פיזיולוגית-הורמונלית, טפלי בה באופן הזה, ואם זה לא זה, טפלי בה דרך שינוי המציאות או שינוי הציפיות. ואם את לא מצליחה לבד, עשי זאת בעזרת יעוץ זוגי (לנסות לשנות את המציאות) או בעזרת טיפול פסיכולוגי (לשנות את הציפיות).

אבל איך אני יודעת אם הבעיה היא פסיכולוגית או פיזיולוגית - הורמונלית?למען האמת,שהייתי אצל המטפלת הזוגית לפני החתונה היא אמרה שהיא חושבת שאני בדיכאון מאותו סוג שיש אצל נשים אחרי לידה,והיא אמרה לי לקחת תרופה טבעית בשם "רמוטיב". לקחתי אותה יום אחד ובמקום לעזור לי היא רק עשתה אותי יותר מדוכאת,והיא עשתה לי כאבי בטן לא נורמלים.תראה,יש ימים טובים ויש ימים לא טובים.היום יום מצויין.אני עוברת מה שנקרא DAY BY DAY. אני חושבת שגם כל החזרה ללימודים ולשגרה תעשה לי טוב.כנראה שיש לי יותר מידי זמן פנוי לחשוב וזה מה שקרה...אבל בכל מקרה, איך אני יודעת אם הבעיה היא פסיכולוגית או פיזיולוגית?מחכה לתשובתך היקרה מפז..התשובות שלך באמת מעודדות.תבורך על העבודה שלך.שבוע טוב

אוויטה יקרה,
כתבת שזה קורה לך לפני מחזור. אם זה סימפטומטי לתקופה זו, זה כנראה הורמונלי. בכל מקרה, מטפל זוגי לא אמור לתת לך תרופות, אלא אם הוא פסיכיאטר. גם לא תרופות "טבעיות".

אז אתה אומר שטוב שלא המשכתי עם מה שהיא המליצה לי?בכל אופן,אם באמת זה פיסיולוגי,איך אני מטפלת בזה?הם רופא נשים יכול לתת פתרון לבעיה נפשית שמופיעה לפני מחזור?

ד"ר חסון היקר.
אני מודה לאל שמצאתי את הפורום הזה.אני חייבת להודות שמעולם לא הייתי חברה בשום פורום שכזה,אבל העצות שלך עזרו לי ואני מרגישה כ"כ הרבה יותר טוב.התשובות שלך קצת החזירו אותי למציאות שברחתי ממנה,ואני בהחלט אנסה יותר לקחת אחריות על ההחלטות והמעשים שלי.אני רוצה להודות לך מקרב לך,העבודה שלך היא מקודשת ואני רואה את התגובות שיש לאנשים כלפיך.אני יודעת לאן לפנות ברגע שאצטרך עזרה,או סתם הבנה...תבורך.ושוב - תודה