חרדות בזוגיות: מה מפחיד?

אני דיי במשברבת 24 עם חבר בן 25 כבר שנתיים. יש לנו זוגיות טובה סקס טוב נהנית איתו מקורבת מאוד למשפחה שלו ועוברת לגור אצלו בעוד כמה שבועות.אני אוטוטו מסיימת תואר ועם סיומו אני מתחילה לעבוד במרכז , קרוב מאוד למקום מגוריו. אז יש הרבה לחץבזמן האחרון, חודש חודשיים מאוד התחלתי להתגעגע לחיי הרווקות שלי.זה משהו שלא סיפרתי לאף אחד ואמרתי לעצמי שאם לא אספר אז זה לא באמת קיים אבל אני פשוט חייבת לשמוע עצה, דיי חטפתי רגליים קרות מכל העניין הזה.אנחנו מדברים על חתונה ובונים תוכניות לעתיד הרחוק, אבל עכשיו כאשני מסתכלת על זה, לא בא לי פשוט כמה שזה נשמע נוראי ורע , פשוט לא בא לי . לא רוצה.לא מזמן הייתה שיחה רצינית על זה שאני קצת מרוחקת ועל זה שיש הרבה פחות סקס ושירדה לי החרמנות , אמרתי לו שהכל בסדר בעיקרון סתם תקופה כזאת. אבל תאמת שהכל לא בסדר. כבד לי העסק הזה. כבד.אני כותבת את זה עם דפיקות לב מטורפות , מלחיץ אותי רק לחשוב על זה. אני רוצה לאהוב אותו ולרצות אותו כמו פעם, מנסה לשכנע את עצמי שזה יעבור, ושכשנגור ביחד הכל יסתדר. אבל מה אם לא? אני אצטרף לעבור פרדה מאוד קשה, גם מההורים שלו , כנראה לוותר על מקום העבודה הזה כי זה פשוט עיר אחרת לחלוטין לא יהיה לי מה לחפש שם. לא יודעת מה לעשות , אני מפחדת לומר לו את זה כי הוא מבחינתו יפרש את זה ישר כפרידה וזהו. זה יפגע בו ויעליב אותו והוא יגמור את זה במקום. אני לא רוצה לגמור את זה ומצד שני לא רוצה את זה בכלל. מה אני עושה לעזעזל?

דינה יקרה,
אני רואה את אי הבהירות שלך בראיית הקשר שלך עם בן זוגך, ויתכן שהיא נובעת מכך שאת לא מסתכלת על רגשותייך וחרדותייך ישר בעיניים. אנסה לתת לך נקודת מחשבה אחרת לגבי עצמך, כי אולי היא הנכונה יותר: האם יתכן שאת כן עדיין אוהבת אותו, ובעצם מה שהכי מפחיד אותך זה לא המשך הקשר איתו, אלא המעבר מתקופת הרווקות (כן, גם עם זוגיות ואולי עדיף כשהיא עם זוגיות) אל מחוייבות של הקמת משפחה וכניסה להריון והבאת ילדים?למה חשבתי שיתכן שזה המצב? - כי אלו הן מחשבות שלא מקובל בחברה שתהיינה אצל נשים, ואנשים נוטים לפעמים לא לקבל בעצמם מחשבות שאינן "מקובלות". במצבים כאלה, הם נוטים לחפש סיבות אחרות לרגשותיהם. חשבי על זה היטב. אולי את כן אוהבת אותו, אבל פשוט לא מוכנה עדיין להקמת משפחה והבאת ילדים, ואולי לכן גם לא לחתונה - כי את יודעת שהדברים הללו קשורים זה בזה, ושהציפיות של החברה והמשפחה, ואולי גם של החבר שלי, תהיינה אולי "כבדות" מדי עבורך ויהיה לך הרבה יותר קשה להתמודד איתן לאחר החתונה, אז אלי עדיף לפני, וזה מה שאת עושה עכשיו. ואין ספק שאם זה המצב, הלחץ הנפשי עליך גדול, וזה משפיע גם על היחסים ביניכם, אם את מחפשת "אשמים" במקום להבין מה באמת את מרגישה. וזה בסדר להרגיש כך. את לא לבד, כי זה קורה להמון גברים וגם ללא מעט נשים.אם זה המצב, כדאי לך לפחד פחות ממה שאת מרגישה, ולקבל את זה. ואולי כדאי לדבר איתו ישירות על הציפיות שלך, ועל החרדות שלך, תוך שאת מבהירה לו שזה לא הוא, אלא שאת עוד לא מוכנה להיות אמא, ועוד לא מוכנה לתדמית ה"משפחה", וצריכה עוד זמן לזה. ומי יודע... אולי גם הוא כך?