חרדות בזוגיות: איך למצוא שלווה נפשית

אני גרושה ואם לשני ילדים מקסימים. מתמודדת עם איום חזרת לובסטר (-: ובעיות שגרתיות כאלה ואחרות.לפני כ-3 חודשים הכרתי גבר מקסים שגילה בי עניין רב. גם הוא גרוש ואב לילדים מתבגרים.חלק ניכר מהזמן, בערך חצי ומעלה מכך, הוא מבלה בחו"ל במסגרת עבודתו. בחלק הנותר אנחנו ממעעטים להיפגש מכל מיני סיבות שקשורות בו. הוא אדם חברותי מאוד ונחמד ועסוק מאוד עם חברים בני מינו.כשהוא בחו"ל הוא זמין מאוד ואפשר להתקשר אליו ללא קושי.במילים אחרות, הוא מוצא חן בעיניי אבל אנחנו לא מתראים יותר מידי. יש לי תחושה שהוא פוחד שיצליח לנו הקשר ובכל פעם שאנחנו קצת נהנים, הוא מזיז אותי בעדינות הצידה. הוא גרוש המון שנים. אני מניחה שבשל נסיעותיו הרבות התקשה למצוא בת זוג קבועה.היום אמרתי לו את כל אשר על ליבי וכן שכל אחד יפנה לדרכו. גם בשבוע שעבר רמזתי והוא ביקש שלא אעשה זאת. היום אמר שאעשה מה שאני מבינה, הוא רואה את הקשיים.קשה לי להיפרד ממנו, הוא באמת מוצא חן בעיניי וטוב לי איתו. איש שיחה מרתק ולראשונה אחרי המון שנים, אני מצליחה להרגיש...יחד עם זאת, אני מרגישה שאני מסתפקת במועט. אני יכולה למצוא מישהו שאיתו אבלה את הזמן הפנוי שלי בכיף, שיהיה פנוי אליי. אבל דווקא הבחור הלא זמין הזה מצא חן בעיניי מאוד.מה דעתך? האם עליי להישאר איתו על אף שאני מבינה שהמצב לא ישתפר? לא שלמה עעם המעט הזה? או שלנסות להשתקם ולמצוא מישהו פנוי יותר, שיהיה שם בשבילי יותר... ממילא יש לי קשיים עצומים גם כך...אני מרגישה שהדבר פוגם לי בקשר עם הילדים, אני פחות פנויה אליהם וזה כואב לי נורא.

לילי יקרה,
מבחינת הזמן, נדמה לי שהמצב הפוך – שהוא דווקא מאפשר לך להיות יותר זמן עם הילדים. ומהמון בחינות עושה רושם שהזוגיות שלך איתו ממש טובה.אבל אני חושב שהקושי שלך נובע מחוסר הביטחון שלך בהמשך הקשר, בו ואולי גם בך. את צריכה להיות יותר בטוחה. וכשאת לא – את נסערת מאד, ולכן לא מתפנה לילדים. רגשית, כלומר.אני לא יודע מה לומר לך, כי התשובה נמצאת אצלך, וביכולת שלך לתפוס את השלווה הנפשית כאשר בן זוגך לא נמצא איתך מחצית מהזמן. בדקי את עצמך, שאלי את עצמך, תני לעצמך אולי אפילו צ'אנס להתרגל, וללמוד להיות פנויה, כשהוא לא כאן, לכל הסידורים שאת צריכה לעשות, וכן, גם לילדים. אולי תצליחי למצוא את השיווי המשקל הנכון לך, ויהיה לך טוב.

ראשית, המון המון תודה לך.אתה כ"כ צודק. בימים האחרונים ניסיתי לשים את האצבע על הקושי העיקרי. נדמה לי שמה שמפריע לי באמת הוא שכשהחבר נמצא בארץ, הוא עסוק מאוד, לאו דווקא בענייני העבודה ומשאיר לי ממש מעט מהזמן שלו. אני זקוקה לו, והרבה יותר. העליתי את הטענה הזו בפניו והוא אמר שהוא יפנה מזמנו ושיחול שיפור. אך לא כך היה.לילדים אני מרגישה שאני לא מספיק פנויה ריגשית. ילדיי צעירים מאוד ועברו קשיים רבים כתוצאה מהגירושין ומתהליך ההחלמה המורכב שלי, זה לא מגיע להם.בימים האחרונים, מאז שהצהרתי על כווונתי להיפרד ממנו, אני משוחחת איתו המון, קשה לי להיפרד ממנו באמת. ואני לא באמת רוצה בכך. אני רוצה אותו, זה ברור לי לחלוטין, אבל אני רוצה יותר.גם לי חשובה הקריירה ובחיי היום יום אני מאוד עסוקה, ולא רק בילדים.אני רואה היטב את היתרונות הטמונים בהעדרויותיו הממושכות, בהחלט מאפשר לי את המקום לילדים שלי ולאימי שזקוקה לי מאוד. לקריירה.אני אוהבת אותו מאוד.אולי השאלה שאני צריכה לשאול את עצמי היא האם אני יכולה להרשות לעצמי להיות בטוחה בקשר איתו כשהוא בעצם נותן לי כ"כ מעט מהזמן המועט הפנוי שלו. אני מצליחה לראות את החלק שלי, ושואלת אותו לגבי החלק שלו. מדוע הוא אינו מפנה לי מזמנו הפנוי? מדוע אינו מתאמץ יותר? אין לו תשובה וזה מרגיש כאילו שהחיים שלו מתנהלים ללא ארגון של ממש, יותר סוג של ירייה מהמותן. בכל פעם שהוא צריך לנסוע, אני מרגישה שקשה לו יותר ויותר לומר לי זאת, כאילו שהוא פוחד שזה לא יהיה לטעמי. הסברתי שאין לי בעיה עם הנסיעות, זו הבחירה שלו וזה העיסוק שלו, מה שמייצר את הבעיה הוא שכשהוא נמצא אנחנו לא מספיק יחד. זה כואב לי.

לילי יקרה,
אכן, זה נראה שהקושי העיקרי שלך הוא הביטחון שלך בכך שהוא באמת אוהב אותך ורוצה אותך, וכשהוא רוצה משהו אחר, גם אם זה לא מישהי אחרת, זה מרגיש לך לא טוב. אבל אולי ייקל עליך לדעת שזה טבעי שזה כך, שיש מי שהחשש הפנימי הזה טבעי לו יותר ומי שלא, וגם – שאולי חלק מזה הוא לא הצורך האמיתי שלך, שכן את צריכה את המרחב שלך כדי להתפנות גם לילדים, אלא הפנטזיה הפנימית שאיתה אנחנו מגיעים לזוגיות – סימביונטית, הדוקה, שאנחנו נוהגים לתרגם אותה ל"בטוחה", כשלפעמים אנחנו באמת לא זקוקים לה, אלא כדי להרגיש בטוח.

(הודעה ללא תוכן)