חיכוכים בזוגיות: מה עושים?

שלום
לך,אני בהריון מתקדם בשמירת הריון,רופא ביקש שאנוח ולא אתאמץ יתר על המידה,נשואה לבעלי שנתיים בסה"כ 4 שנים ביחד.אני באמת עושה מה שיכולה בבית כמו לשטוף כלים ולעשות כביסות למרות שהרופא אסר עליי,הכל כדי להקל על בעלי,שאמנם עובד קשה אך לא חסרות בבית מטלות שמצריכות כמו להוציא את הכלב ,לשטוף רצפה ואת זה אני לא יכולה לעשות.מאז שיצאתי לשמירת הריון בעלי עצבני טוען שאני כל היום שוכבת בלי לעשות כלום,לא מטפלת בבית ,לא מאמין שיש לי כאבים כמעט יומיומיים שבגללם אני בשכיבה רוב הזמן,טוען שאני מפונקת,צועק ,מעליב,לא תומך,לא מפרגן[לא חשבתי שזה יהיה ככה אחרי החתונה],בקיצור החיים שלי מאוד קשים איתו.היינו בטיפול זוגי בתחילת ההריון ואכן הוסבר לו שהוא שוגה בהתנהגותו אך דבר לא מועיל.חשוב לי לציין שבעלי מתרגש מההריון, אמנם לא התחבר אליו בהתחלה.,סבלתי מאוד מבחילות הקאות ועוד שאר ירקות, הרגשה שליוותה אותי עד חודש 4 ,וגם אז לא תמך ועזר ואמר שאני מגזימה והכל בראש שלי.אני שוקלת פרידה ,אין לי כוחות עברתי הרבה כדי להשיג את ההריון הזה והוא חשוב לי יותר מעצמי ,הסברתי לבעלי שיתחשב בי כי אני לא מוכנה לעשות דבר שיסכן את ההריון.אשמח לתגובתך

מתוסכלת יקרה,
אני מכיר בני זוג שהתעשתו הרבה יותר מאוחר, והפכו להיות בני זוג למופת, אבל זה לא תמיד כך, וברור שהמצב לא צריך להיות. ברור שזה יוצר חיכוכים, חוסר אמון מצידך ביכולת שלו לקחת אחריות ולדאוג לך (ואולי גם אחר-כך, בעיתות לחץ, גם לילדים). והשאלה שאני שואל את עצמי כשאני שומע סיפור כזה היא: מה הוא חושב? מה הוא מרגיש? איך קרה שהוא הופך מעשים כאלה ללגיטימיים? ואולי בעיקר – מדוע הוא לא מאמין לך כשאת אומרת שיש דברים שאת לא יכולה או שמאד קשה לך לעשות?יש תשובות לשאלות הללו. מוכרחות להיות להן תשובות, אחרת הוא לא היה נוהג כך. אלא שאין לי אותן לי, ואולי גם לך אין אותן. יתכן שיש לך ניחושים, ויתכן שלא. אם את לא יכולה לתקשר איתו כראוי כדי להסביר לו אחרת, עדיין לא הייתי ממהר לפרידה. הייתי הולך קודם ליעוץ זוגי. זה חשוב. אמנם יתכן שהכל יחלוף עם הלידה, כשאת תהיי במצב טוב יותר, והוא יוכל להבין אותך יותר ותוכלו ליצור שיתוף שיוויוני יותר, אבל את תישארי כועסת, ותזכרי לו את זה לאורך זמן. חשוב להתחיל ביעוץ עכשיו, למען זוגיות נכונה יותר ותקשורת טובה יותר בעתיד, וגם במצבי לחץ.