חרדות בזוגיות: איך להתמודד

אורן שלום,אני ובעלי התחתנו לפני שבועיים, אני בחודש החמישי להריון, בעלי הוא אדם שעבר הרבה בילדות שלו ביחסים עם המשפחה שלו, הוא נחשב לילד מאוד בעייתי, מאז ההריון אני חושבת שהוא חושב הרבה על הילדות שהייתה לו ובכלל איך הוא יתפקד כאבא, הוא ציניקל ומופנם כך שלהבין מה עובר לו בראש באמת אי אפשר לדעת אף פעם, אתמול החברה הכי טובה שלי ילדה וכמובן שרציתי להיות איתה, משום שהיה לנו יום קצת עמוס הוא העדיף שאשן, בסוף הוא החליט לקחת אותי לבית החולים בעצמו ותיארתי לעצמי שכל מה שעומד לקרות זה שהוא יהיה עסוק רק בכמה שהוא רעב ושמתי נלך הביתה, וזה בדיוק הענייין לא אכפת לו מכלום מלבד מעצמו....הוא כל כך אגואיסט וראיתי את זה גם קודם אבל זה מפתיע אותי כל פעם מחדש, כשיצאנו מהבית חולים הוא אמר לי שהוא לא יודע מה יש לו אבל שום דבר לא מרגש אותו בכלל, שבחתונה שלנו כולם אמרו לו שהוא יתרגש אבל הוא לא התרגש בכלל (הוא מאוד שמח והיה לו מאוד כיף אבל הוא לא התרגש לדבריו) ושהוא לא יודע איך הוא יגיב כשתצא התינוקת ואולי הוא בכלל כמו דקסטר (סדרת טלויזיה שבה השחקן הראשי מנהל חיים כפולים של רוצח והוא מאוד מנותק רגשית ...) ואז ניסיתי לומר לו שאין כללים להתרגשות ואולי בגלל מה שהוא עבר כשהוא היה ילד הוא קצת מנותק היום, ואז אמרתי לו שבחתונה שלנו ראיתי שהוא היה מאוד מאוד שמח אז מה זה משנה אם הוא התרגש או לא, אבל זה לא באמת ככה כי אני לא מבינה אותו, למה הוא חייב לומר לי את הדברים האלו? מה התועלת? אני מנסה כל העת להביט בו כמישהו שיכול להפגין רגשות או לדאוג לסביבתו והוא גורם לפחדים מיותרים אצלי ...השאלה שלי אליך היא מה עושים במקרים כאלו שעל רקע ילדות לא פשוטה הבן אדם קהה רגשות...מה אני יכולה לעשות עם זה? האם זה משהו שיכול לאט לאט להתמתן? זה נורא קשה ככה וגורם לי לכעוס עליו.

דניאל יקרה,
יש כאן שני עניינים שונים, הקשורים לחרדות שלך ולחרדות שלו.הוא מספר לך כי הוא מנסה להבין את עצמו, ואולי כי הוא חושש שהוא לא בסדר או בעיקר שהוא לא יהיה בסדר, ולא יתפקד כראוי, ואולי מנסה להכין אותך או להפך – לשמוע ממך שהוא בסדר למרות זה. וזה מה שעשית, וזה טוב. אחרי הכל, אם תראי לו שהוא בסדר, הוא ישמח לאמץ את המודל הזה, ולהיות יותר בסדר.אבל כאשר את "מתארת לעצמך מה יהיה", כמו בביקור בבית החולים, למה שתהיי מופתעת בכל עם מחדש? אולי במקום "להיות מופתעת" (כי את לא), נסי לחשוב על דרך לשתף אותו, או לעודד אותו במעט שהוא משתף פעולה, ולהודות לו על עצם העובדה שהגיע איתך, ועל הסבלנות שהיתה לו באותם מקומות שהיתה לו. כלומר, להראות לו את המודל הטוב (שיש בו), במקום להתאכזב מהמודל הרע (שגם הוא ישנו, אבל את לא רוצה להדגיש אותו, מה שרק יחזק אותו)