חרדות בגידה: מה המקור?

שלום
לך ד"ר. הבעיה שלי נוגעת לנושא נאמנות וזוגיות.יש לי פחד מטורף מבגידות. אני לא מאמינה שאזכה לקשר עם גבר שלא יבגוד בי, גם אם ייראה כי יש לנו קשר בריא וגם אם ניתן כל מה שהשני מחפש. הקשר האחרון שהיה לי היה חולה מאוד לצערי. הוא לא היה נאמן ואני ניסיתי לשכנע עצמי שאני טועה, תו"כ איבוד האני שלי והרגשה קשה של ניצול. ולמרות זאת נשארתי. וכעסתי על עצמי ותו"כ נלחמתי בעצמי, בתחושות שלי. אני מפחדת מחתונה יותר ממוות. כלומר מהבגידות שאחרי החתונה. אני מרגישה ויודעת שאם אני אהיה אמא לילדים ואגלה שהגבר שלי בוגד בי- אני אתמוטט. אני מנסה להבין שזה רק סקס ושלא צריכה להיות לזה השפעה כזו עליי, אבל אני שמתגעת רק עצם המחשבה.אני יודעת שכנראה זו סוג של הרצון לשלוט בחיי לחלוטין...יש לציין כי פרט לנושא זה (ואולי גם בו...) אני בחורה ריאלית לגמרי, משכילה מאוד, ומשתדלת להיות ליברלית. עד שזה מגיע לבגידות. כל הגברים שאני מכירה (יש לי הרבה חברים בנים) מספרים לי הכל, מהלם שחושף אותי לאינסוף סיפורי בגידות. אפילו לא שלהם. כולם מספרים לי שהם בהלם מכך שכל גבר נשוי שהם מכירים בוגד! בוסים, חברים, שכנים...אני מיואשת מעצמי ויש בי כעס לא ברור על גברים עוד לפני שהתחלתי לצאת איתם. אני חייבת לפתור את זה, שכן אני רוצה משפחה ואני רוצה מאוד בן זוג אוהב לחייים. היחידים שמצאתי שלא היו מסוגלים לבגוד הם אבי ז"ל ואחי....תודה לך. אגב- להשיג גברים אין לי בעיה. הבעיה היא "רק" לסמוך עליהם...

לצערי אני שומעת את תגובת בעל הנסיון הנ"ל כל הזמן. זו הבעיה שלי. אני גם יודעת שזו האמת. הבעיה היא לא חוסר ידע. היא היכולת להתמודד עם העובדות. ראיתי איך נשברתי מהקשר הקודם, למרות שהוא היה באמת בוגד- מהסוג הכרוני...אגב- לבעל הנסיון- האם גברים נדרשים ע"פ נסיונך לקבל זאת כמונו? כי ממש לא נראה לי. נראה לי שלכם מותר ולנו אסור- האגו הגברי ידוע בכל רחבי תבל... בעוד האישה נדונה לשיעמום עם הגלידה- היא עוד נאלצת להיות בעמדת ה"מבינה" כאשר הגבר מתרועע עם עגבניות זרות... ואם לא תנהג כך הרי תיקרא על ידך טיפשה- לא כן?גם לנו משעמם!!! אולם נדרש מאיתנו האינסטינקט האימהי האוהב ללא תנאי. אם הייתה הבנה גם מהמין הגברי- אולי הייתי רואה דברים אחרת- אולם לרוב כמובן המציאות לא הייתה רחוקה מזה.עובדתית- אני לא מצליחה לקבל זאת, ואם גבר הוא כמו כלב- הרי אפשר לגור עם כלב... אגב- למילה "כלב" קונוטציה די רעה...

דניאלה יקרה,
את מה שאת יודעת, יודעות כנראה עוד נשים רבות. חלקן מדחיקות את זה, חלקן מקוות שהגבר שלהן יהיה שונה, למרות הסטטיסטיקה (ויש גברים שאינם בוגדים בנשותיהן), ואחרות מייחסות לזה פחות חשיבות. והרי העובדה היא שרובן מתחתנות. ולכן, השאלה היא בעיקר מדוע את מרגישה אחרת מרובן? מה בהסטוריה שלך לימד אותך אחרת? – זה יכול להיות משהו בנסיון החיים האישי שלך שהיה מאד טראומטי, שקשור ישירות בך או במישהו קרוב מאד אליך (הורים, לדוגמא – אבל את מציינת במפורש שאביך ואחייך הם "חריגים" בנאמנות שלהם). כמובן שהנסיון האישי העולה במחשבה הראשונה כדבר ש"לימד אותך" לחשוש מבגידות של בן זוג הוא התנסות בבגידות. אבל זה לא חייב להיות כך. יכול להיות שבאחד הקשרים הקודמים והמשמעותיים שלך העלית חשש שהיה לך מבגידה של בן זוגך, והדינמיקה שלך איתו חיזקה בך את ההאשמות שלך בבגידה, למשל על-ידי כך שככל שהאשמת אותו יותר, כך הוא ניסה לרצות אותך יותר. כלומר, בדינמיקה הזו, את יכולה ללמוד, בעזרת ההאשמות והחשדות הללו, לשלוט בבן זוגך. וככל שאת חרדה יותר, כך את מקבלת חיזוק חיובי יותר באותם מרכיבים ביחסים הזוגיים שהם חשובים לך, למשל – בנאמנות עצמה, או במשך הזמן שהוא בוחר להיות איתך כדי שלא תחששי. זו רק אפשרות אחת, ויכולות להיות עוד. אני ממליץ לך לטפל בנושא הזה, ולהבין את מקור הבעיה. זה יכול להיות חרדות, ויכול להיות, כמו שתארתי לך, גם דבר אחר לגמרי.ואגב כך, ל"גבר בעל הנסיון" – אנא הפסק לכתוב. זה מנוגד לכללי הפורום, ואין לי פנאי לעסוק בתגובות למשיבים נוספים ולאנשים שמנסים לתמוך או להגיב, פרט לפונים עצמם. יש לאתר סטארמד כללים ברורים בעניין הזה, וכל עוד לא קיים פורום תמיכה, אודה לך מאד אם לא תגיב.