חרדה כלכלית בזוגיות: איך להתמודד

שלום,
בן זוגי ואני יחד כ - 4.5 שנים, נשואים כחודשיים. הוא בן 34 ואני בת 32.היחסים ביננו מאוד מורכבים, הקשר התחיל בצורה מאוד טובה, ואחרי כחצי שנה עברנו לגור יחד. המעבר למגורים משותפים היה מאוד קשה עבורי, גיליתי בבן זוגי המון תכונות שלא אהבתי, אחרי משבר מאוד מאוד ארוך שכמעט והוביל לפרידהולהמון התלבטויות בקשר מצידי, השתנינו שנינו והיום טוב לנו ביחד.הבעיה שענין התעסוקה זה משהו מרכזי שמאוד מעסיק את בן זוגי, ולא אחת גרם להמון , ריבים. לפני כ - 4 חודשים התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש, ומההתחלה הבנתי שמאוד לא מתאים לי המקום, היחס שם הוא יחס מגעיל, רואים בעובד כחמור עבודה ותו לא, וזאת למרות שכלפי חוץ זו נחשבת חברת הייטק מאוד נחשקת ומוצלחת. החלטתי להתפטר עוד בטרם מצאתי מקום עבודה אחר מכיון שמאוד סבלתי שם. כבר כמה ימים אני בבית ואני מרגישה שלבן הזוג שלי זה מאוד מאוד מפריע. הוא מתנגד נחרצות להתפטרות עוד בטרם מצאתי עבודה אחרת, אני יכולה להסכים איתו ברמת העיקרון, אבל כ"כ סבלתי שם, והרבה פעמים אני פשוט לא מבינה למה הוא כ"כ מתעקשהאם אני כ"כ סובלת, הרי אין לנו 5 ילדים בבית לפרנס!!!כסף ועיסוק זה משהו שמאוד חשוב ומרכזי אצל בן זוגי, אבל בכל זאת, מאוד מפריע לי שהוא מתייחס אליי בקרירות בימים האחרונים רק בגלל הסיבה שאני בבית, לכן הוא פחות מעריך אותי.כששאלתי אותו היום, האם היחס שלו בימים האחרונים נובע מכך שאני לא עובדת, הוא הכחיד אבל ביקש שלא אחזור על השאלה שוב.מה דעתך? אני מאוד חוששת מאחר והנושא של תעסוקה גרם לנו הרבה מריבות בעבר (לא ישבתי בבית), אני חוששת שהיחסים עלולעם להדרדר עד שאמצא עבודה.אשמח לעצתך.

שירלי יקרה,
מן הסתם, החשש מאי בטחון כלכלי גורם לאישך לחרדה. וזה עניין שהוא חוזר על עצמו, כפי שאני מבין, אולי גם כי לפי תפיסתו את לא אחראית בהבט הזה, לפחות כי את לא לוקחת מספיק אחריות, גם אם הוא לא מאשים אותך בהוצאות יתר. וזה כנראה מלחיץ אותו עד כדי כך שהוא לא רוצה להעלות את הנושא, כדי שלא לקלקל את התדמית שלו בעינייך (אם הוא חושב שאולי יש עם הלחץ הזה שלו בעייה), או כדי שלא לקלקל את היחסים ביניכם, כי שאלה כזו תביא אותו למקום לא טוב, שיהיה לו קשה לעמוד בזה.נסי, אולי, להבין אותו. זה לא אומר לקבל את תפיסת העולם, אבל זה אומר לקבל אותו כפי שהוא, ולא לנסות לתקן אותו. לבד, זה קשה. אם תצליחי להראות הבנה, או לפחות לא לתקוף אותו על העניין הזה, ולהתנהג "באחריות", כלומר, לא לבטל את החשיבות של הכסף וההכנסה, יהיה לך קל יותר. כלומר, במקום להגיד לו שזה לא נורא, ושלא צריך להיות לחוץ מזה, לתת לגיטימציה לקושי שלו, ולומר לו שנכון, את יודעת שזה לא קל להישאר עם פחות הכנסה, ודווקא משום שאת יודעת שזה חשוב, הוא צריך להאמין לך שזה באמת באמת היה רע שם. אחרת, לא היית סתם עוזבת.אני מקווה שאת מבינה את קו המחשבה. אל תלכי נגדו, אלא איתו, ורק משם לאן שאת צריכה.

ד"ר חסון,תודה רבה, עזרת לי מאוד.אשתדל ללכת עם קו המחשבה שלך, איתו ולא נגדו.כל טוב,

שירלי יקרה,
אני עוד כאן, אז אני גם מגיב... :-)אני שמח שאת רואה זאת כך. סביר שמדי פעם זה יחזור. אבל אם לא תפחדי מזה, ואם בדרך הזו תהיה לך יותר שליטה בהשפעת החרדות שלו בנושא זה, יהיה לך קל יותר.בהצלחה!