חרדה בזוגיות: מה לעשות?

שלום רב,
אני נשואה כ-11 שנה, ומאז ומתמיד היה הנושא המין בעייתי בינינו, עם תדירות שהולכת ופוחתת משבועיים לפעם בחודש וחצי חודשיים, למורת רוחו של בעלי. עד שלקחתי את עצמי בידיים לפני כשלוש שנים בשל משבר גדול ביחסים שעברנו והגדלתי משמעותית את התדירות לפעמיים שלוש בשבוע.אני כיום בשבוע 33 להריון 3, ומחודש שישי כל המנגנונים באגן הירכיים שלי התקלקלו להם. ממש, כל מה שיכול להתחרבש, אכן התחרבש- הפרשות בריח שאינו מזכיר שושנים, פטריות, דלקות, טחורים, ורידים גם ברגלים, וכל זה בנוסף לעייפות, כבדות וכאבי שרירים כאלה ואחרים בבטן. אבל הכי נורא זה עניין הדליות באיבר המין, שלא ידעתי שיש כזה דבר בכלל. זה החל בחודש שישי, ועד שהבנתי מה זה ולמה זה כואב לי ושיש קשר עם קיום יחסי מין, ואז עד שאזרתי אומץ להגיד לבעלי עברו חודש-חודש וחצי. בנתיים, הורדתי את תדירות וזמן קיום יחסי המין בפועל, למשהו מאוד מצומצם (קוויקי זה ארוך לצורך העניין). חוץ מזה גם כל הגוף שלי רגיש למגע יותר מדי.בפעם האחרונה שקיימנו יחסים, הייתה לפני שלושה שבועות, ואחר כך כאב לי ערב שלם. אז בעלי אמר לי שהוא לא רוצה לשכב איתי אם זה כך, ושנחכה לאחרי הלידה, כשכבר יהיה מותר (חודש וחצי אחר כך), ושגם אפשר לפצות יותר בדרכים אחרות (ידני, אורלי).אז אני משתדלת פעם בשבוע לפחות, וזה פעמים יוצא לי די טכני, כי הדבר האחרון שאני מרגישה זה סקסי עם כל מה שקורה לי. הוא אומר לי - אל תסמני עלי וי. אבל לא יכולה לעשות את זה סקסי או כאילו להיות בתוך זה כשאני ממש לא. וגם קשה לי ליזום באמצע השבוע, כי אני נופלת מתה מעייפות ב21:30-22:00. בקיצור, מה עושים?

מתוסכלת יקרה,
נדמה לי שבעלך די ברור במה שהוא אומר. הוא אומר לך, ככל שאני מבין, שתחכו עד לאחר הלידה, ונדמה לי שהוא אפילו אומר שיהיה בסדר. שהוא מבין שכרגע את לא שם. אבל אני מקבל ממך גם תחושה שאת חרדה שמא תגרמי לו בזה להתרחק ממך, ואולי אפילו לבגוד בך בשל הצורך שלו. אולי בגלל דברים שקרו ביניכם בעבר. כך שכרגע, נראה שאת מונעת בעיקר מהחרדה. בכל זאת, הקשיבי לו ודברי איתו על זה. תבקשי ממנו חיבוק במקום, לבינתיים, וספרי לו שאת אוהבת אותו, ולא שאת מפחדת ממנו. זה יקל עליו. הוא רוצה אותך אוהבת, ולא רוצה אותך מאולצת מפחד. אז אולי כדאי להגיד לו את זה. שיבין שאת רוצה, וכרגע פיזיולוגית, ורק לכן גם נפשית, לא שם.

רק לשם הבהרה- יחסי מין אנחנו לא מקיימים כאמור 3 שבועות. העניין הוא שגם אורלי וידני אין לי כל כך חשק לעשות, בשל עייפות וכו', לא כל שכן לדבר דיבור סקסי לבקשתו, כשהדבר האחרון שאני מרגישה ויכולה להתחבר אליו זה מצב רוח חושני.וכאן הוא מתבעס עלי- אומר לי אני מוותר על סקס,תוותרי גם את ותיזמי יותר ותדברי סקסי וזה.וכאן לא יודעת מה לעשות. אין לי חשש שיבגוד בי, זה לא בא משם. אבל באמת שלא יודעת מה לעשות. ופעמים רבות דוחה אותו בחוסר חשק מוחלט ואז הוא נעלב ונהיה "סרט"

מתוסכלת יקרה,
אז את מבהירה לי שבעצם בן הזוג שלך לא כל כך רגיש, או לא מספיק רגיש, או אטום לרגשותייך - אי שם בנקודה כלשהי על הסקאלה הזו. ואת אומרת גם שאין לך כוחות למריבה ולמלחמות איתו, ולהתמודדות עם ההאשמות שלו. הוא לא מבין שמצב נפשי, אינו תחת שליטה ובקרה עצמית, ושאינך יכולה לשנות אותו, ולהפוך מינית, בראש, על פי רצון טוב. ואולי פשוט קשה לו להתמודד עם האכזבה שלו, והוא לא רוצה להבין שיש מצבים שבהם דרישה שכזו אינה הוגנת כלפייך. ואולי הוא חושש ממדרון חלקלק, שאם תקבלי "רשות" שלא לקיים איתו יחסים לאיזו שהיא תקופה, תהא הסיבה אשר תהא, אז התקדים הזה יקבל תוקף. כי את אולי תקבלי את המסר שהנה, לפעמים הוא יכול להסתדר ללא סקס, ומצליח לחיות עם זה בשלום, ומזה הוא חושש. אני לא אומר שהוא מסכן, חס וחלילה, כי קצת קשה לומר על אדם שמתנהג באופן כוחני שהוא מסכן, אבל פעמים רבות זה מגיע מחרדות.העניין הוא שאני מבין שבצד הקושי שלך, ולמרות שהוא מגיע עם החששות, והחרדות והנוקשות, או חוסר היכולת לגלות גמישות שלו, והכוחנות (וכל אלה הולכים ביחד), ואולי בגללם, את באמת לא רוצה להכנס לעימותים איתו. וכאן, אני נאלץ לומר לך ללכת על פי היכולות שלך, של היכן וכמה לוותר, והיכן וכמה לומר ולהסביר, כדי למצוא את הנתיב שתוכלי לחיות איתו בשלום, עכשיו ובעתיד. כי הרי זה מה שאת רוצה. האם ההסברים שלי יעזרו לך גם לדעת מה לומר לו, כדי שיפחד פחות מעתיד חסר סקס?אולי. אני מקווה שתמצאי את הדרך.