חרדה בזוגיות: האם תרתיע בני זוג?

שלום
יש לי שאלה תאורטית שהייתי מקווה לשמוע מאדם חיצוני.
בהיותי בת 22 ולא היה לי קשר רומנטי מעולם. אך יש סיבה:אני דוחה זאת .
אני סובלת בכללי מחרדות ועל כן גם נעזרת בטיפול תרופתי לכך.
עד לא מזמן באמת האמנתי שאין בן זוג שיקבל אותי כך ושגם לא אוכל לשתף אף בן זוג בכך על אף היותי אדם מקסים.
אני מאוד רוצה לקוות שיש אנשים מקבלים ובכללי בהיותי אדם מופנם רציתי לדעת מנקודת מבט זוגית ולא פסיכולוגית באיזה שלב צריך לשתף בן זוג ? האם בנים נרתעים מכך ?במיוחד שבדור של היום הכל צריך להיות מאוד קליל ומהיר .והאם יש לי תקווה לאהבה או שעלי לחכות לגילאים מאוד מאוחרים שבנים יהיו בוגרים יותר ויוכלו לקבל זאת ?
תודה לך.

עד שיענה לךאני בן 55 סבלתי מחרדות בגיל 25 כולל טיפול תרופתי ולא נתתי לזה להשפיעעל מערכות יחסים ,זאת אומרת סיפרתי די בהתחלה כי זה ממש חלק מחיילא התביישתי ואנחנו בתקופה הרבה יותר פתוחה היום ,מדברים על חרדהחופשי כולל כתבות .ועוד איך יש לך תקווה ....ועוד כתבת שאת אדם מקסיםיקבל את זה גם בחור מקסים בגילךבהצלחה

עדי יקרה,
אם את סובלת מחרדה כללית בעוצמה משמעותית (ואולי גם חרדה חברתית), טיפול תרופתי עוזר אבל אינו מספיק. לא לביטחון העצמי שלך שאת בנויה טוב יותר, ומתפקדת היטב. נכון יותר להוסיף לזה גם טיפול פסיכולוגי, שייצב במקביל את החשיבה שלך ואת העולם הרגשי שלך, וייתן לך יותר ביטחון בעצמך. אם תעשי את זה, גם תחששי פחות לומר, כי תצטרכי להסתיר פחות.אני יודע שלא זה מה ששאלת, רק רציתי לומר קודם שאת יכולה מראש להיות במקום טוב יותר. לגבי שאלתך: אני מניח שיהיה מי שיירתע מהמחשבה שבת הזוג שלו מגיעה עם חרדות. בדרך כלל בגלל המחשבה הנכונה או המוטעית על מה שזה יעשה לך. ואולי גם על מה יקרה אם יום אחד תחליטי שאת לא רוצה לקחת תרופות. זה לא עניין של גיל, זו שאלה, במידה רבה, של מידת החרדתיות של הצד השני.בודאי שיש לך סיכוי מעולה לאהבה. העובדה שאת מטופלת תרופתית אולי תפריע לגברים מסויימים, אבל היא תפריע יותר ככל שאת תקחי זאת יותר ללב, ותתני לחרדה שלך שמא זה מפריע לאחרים, להשפיע עליך. אני באמת ממליץ שתלכי לטיפול בחרדות במקביל (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שהוא ממוקד יותר, מתמחה בזה), כי זה כדאי לך גם בלי שום קשר לזוגיות.

תודה על המענה . זה פותח קצת תקווה ואפשרות.
יחד עם זאת היה קשה להתעלם מהעובדה שלפי תשובתך חלק ניכר מאוד מהבנים לדעתך יראה ביקורת וירתע אני טועה ?. אפילו קצת נשמע שגם אתה היית נרתע מכך. לפי התהיות שהעלת. שדווקא בעיני לא מהוות לי כמגבלה או בעיה.
ועל כן חשוב לי לדעת בכללי האם הביקורתיות שלי היא הגדולה ביותר בעצם

?#שאלה חשובה שלא קיבלתי עליה מענה היא מתי בעצם מספרים זאת בתחילת קשר וכמה מספרים?
תודה.

נ.ב
מבחינה קוגנטיבית מה הכלים בהם משתמשים בcbt ?

עדי יקרה,
יש בני זוג שיירתעו מזה, ואני לא יודע אם זה יהיה "חלק ניכר". ממש כשם שיהיו כאלה שיירתעו מבלונדינית, או ממרוקאית, או ממישהי שהיא חסרת השכלה, או ממישהי שהיא עם השכלה "גבוהה מדי". כל אחד עושה את הבחירות שלו.שאלת אם יש לך תקווה לאהבה או שאת צריכה לחכות לגילים מאד מאוחרים, ואני חושב שבכך שאלת בדיוק את השאלה אם יקבלו אותך כך או לא. מכאן גם הגיעה השאלה שלך מתי לספר. קראי בבקשה שוב את תשובתי.אני כן חושב שכדאי לך, למענך, לא להסתפק בטיפול תרופתי. אבל לגבי השאלה מתי לספר, זה מאד תלוי באדם עצמו. ראי את תשובתי לשני, שש שאלות למטה.