חוסר חום ואהבה בזוגיות

שלום,
אני בת 30 נשואה כבר 3 שנים ואם תינוקת בת 7 חודשים.בעלי הוא בן אדם באמת מקסים,יש לו לב גדול והרבה כוונות טובות, אבל לי לא טוב בזוגיות שלנו.למעשה אני מרגישה שאין זוגיות, לאורך כל הזמן שלנו יחד (סה"כ 4 וחצי שנים) הוא תמיד היה מאוד מופנם ולא הבן אדם הכי רומנטיקן או מתרפס במילות אהבה וכו' והוא גם מודע בזה אבל חשבתי שאם הזמן שאני אהיה משקיענית וכאדם שנותן הרבה חום ואהבה הוא גם יידבק ויעשה ויבין שצריך לעבוד על זוגיות ויהיה טוב יותר בייחוד כי הוא אומר כל הזמן אני יודע שאני כזה ומבטיח לעבוד על זה. לצערי לא חל שינוי, נכון שיש תקופות שבהם הוא קצת יותר משקיע בזוגיות שלנו והיתה תקופה (לפני שניכנסתי להריון שהיה שיפור גדול ולכן גם הסכמתי להכנס להריון).כיום המצב הוא שאני מרגישה ממש לבד, הוא לרוב מגיע הביתה מהעבודה מתעסק קצת בילדה, וברגע שהיא הולכת לישון ב-80 אחוז מהזמן הוא נשכב על הספה ונרדם. אין בינינו שיחה נדיר שיושבים לאכול יחד ארוחת ערב, הוא כמעט ולא יוזם מגע מיני ( לא השמנתי בטירוף או משהו בהריון אז זה לא מדחייה פיזית). כמעט ואני לא שומעת ממנו מילה טובה,מחמאה או יוזמה שנעשה משהו יחד כזוג .ניסית לדבר איתו כבר כל כך הרבה פעמים אבל כלום לא עזר, כתבתי לו גם מכתב בתיקווה שכך יספג יותר טוב אבל כלום.הוא אבא טוב ועוזר אם הילדה אבל גם בעיניין הזה ,לפעמים זה נראה כשנוח לו והוא עדיין לא לגמרי הפנים שהיא קיימת ושהיא באה קודם ומה לעשות אי אפשר להיות אגואיסטים וצריך לפעמים לא תמיגד אבל לפעמים לוותר על עצמנו. אני מצידי מנסה לתת לו את המקום שלו ולהמשיך בתחביב שיש לו של טיולים בטבע אם חברים כל יום שישי אבל היה נחמד אילו לפעמים היה אומר אני אתן לך יום חופש אהיה אם הילדה ותרגעי, הוא תמיד אומר שיעשה את זה אבל לא באמת עושה בסוף...בכלל הוא יודע לדבר מאוד יפה אבל בפועל לא עושה וזה מה שכל כך מתסכל, הוא מודה שיש לו בעיה שהוא פחות חם,מפרגן במילים וכו' ומבטיח שזהישתנה אבל לא משנה ולא מתאמץ הוא אומר לי בסוף למה אני לא יוזמת ורק עוקצת ומקטרת...נימאס לי לזיום רוצה שקצת ישקיעו בי,יפנקו אותי,יגידו לי דברים יפים כמו שגם אני אומרת ועושה. אמרנו עוד לפני שנולדה הילדה הבטחנו שאחת לחודש נעשה משהו לבד חוק ברזל רק אנחנו בשביל הזוגיות ..אכן התחלנו אבל מהר מאוד זה הפסיק כי רק אני תמיד יזמתי ובסוף היתעייפתי וגם לו תמיד היה תרוץ ללמה לא מתאים היום. לפעמים אני שואלת את עצמי למה הוא התחתן איתי הרי הוא בקושי מבלה איתי זמן, לא אומר מילות חיבה,פשוט נותן לי תחושה שאני לא חשובה לו.אני לא טיפוס שמקטר בדר"כ ואני באמת אחת כזו שמלאה בשמחת חיים ומעריכה את כל שישי לי בחיים אני גם יודעת את כל אייכויותיו ושהוא מראה את האכפתיות ואהבתו בדרכים אחרות כמו כל הזמן לדחוף אותי לקנות דברים לעצמי (אני לא כזו שקונה ומבזבזת), מעודד אותי מיקצועית,ובכלל לעשות דברים בשביל עצמי, אני מספיק חכמה להביםן שזו דרכו להביע שאכפת לו ושהוא מעריך את מה שאני עושה אבל כבר מיליון פעם אמרתי לו שמה שאני צריכה זה חיבוק , נשיקה "אני אוהב אותך" , מחמאה קטנה משהו בקיצור "רגש" אבל זה כמו לדבר לקיר.כבר הגעתי למצב אז שבאמת אני לא עושה לא יוזמת וכבר ממש קרה מה שהופך את המצב ליותר גרוע כי אנחנו ממש פשוט כמו 2 שותפים שפשוט גרים יחד,מדברים רק על הילדה וזהו. הוא כבר פעם אחת הביא את זה לפיצוץ ושאל מה קרה מה יהיה ממש כעס שאני ככה אז נישברתי ממש בכיתי ואמרתי לו למה (שוב) והוא הבטיח שיהיה יותר טוב ...ושוב מילים כמו חול ואין מה לאכול המצב הוא אותו דבר.אני עייפה ,עייפה מלעבוד והילדה ולדאוג לבית ואין לי חשק להיות זו שרק עובדת על הזוגיות אז שוב אני אדישה ואפטית וקרה. אבל לא טוב לי שזה ככה, אני בן אדם חם שצריך לתת ולקבל אהבה וחסר ועצוב לי שהדברים הם ככה.אני כבר מתחילה לחשוב שיבוא הרגע שאני עוד יבגוד בו כי כמה אפשר, אני זקוקה לחום ואהבה ומגע מיני.כמו כן אני גם באמת מרגישה שאני מתחילה לא לאהוב אותו ותוהה למה אני נשארת...התשובה כרגע היא הילדה, אבל האמת היא שהדבר האחרון שאני רוצה זה להתגרש, הרי התחתנתי מאהבה אבל לא יודעת מה קרה. כמובן שהוא לא מוכן ללכת לטיפול אז מה אני אמורה לעשות??????????אני מוכנה לעבוד ולהשקיע אבל אך אך מביאים תשינוי?

בודדה יקרה,
מכתבך ארוך מדי, וקראתי בעיקר את ההתחלה והסוף. את חסרה חום, אינטימיות ולהרגיש נאהבת ומחוזרת. הוא לא מספיק חזק כדי להתגבר על השיגרה, ולא מספיק צריך כדי להתקרב אליך רגשית.אני יודע שזה מאמץ, ושזה יגדיל עוד יותר את לחץ הזמן, ואולי גם במידת מה לחץ הכסף, אבל אם האלטרנטיבה היא הכעסים שלך שהולכים ומצטברים, והמחשבות שלך על מה שמגיע לך ושאת לא מקבלת, כדאי שתלכו ליעוץ זוגי. עדיף על מה שעתיד לכם ללא זה.

ד"ר חסון, תודה על תגובתך. אני יודעת שאנחנו זקוקים לייעוץ לי זה ברור אבל מה אני יעשה שהוא לא מסכים. הוא אומר שהוא לא מאמין בטיפול ושאני מגזימה. אז אני לבד במערכת!אפילו חשבתי ללכת לבד ואולי לקבל כלים אך לנתב אותו לשינוי ולבסוף דרך כך לשכנע אותו לבוא לטיפול איתי. מה דעתך?

בודדה יקרה,
כן... זו גם דעתי. אני מצטט את מה שכתבתי פעמיים, כמה שאלות מתחת, באשר לאפשרות של יעוץ זוגי לבד:אם תתחילי בתהליך, יש סיכוי לא רע שגם הוא יצטרף. ואם לא, יתכן שבכל זאת תצליחי לשנות משהו בהתנהגות שלו, בעזרת היעוץ, או, לחילופין, שהיעוץ יהפוך ממילא ליעוץ פרטני, שבו תהיי פחות לבד, ותוכלי להתלבט ביחד עם איש מקצוע על דרכך, וללמוד להיות חזקה יותר.