התמודדות עם קושי רגשי בזוגיות

שלום,
אני נשואה + 2 , בת 32 , בעלי בן 40 ואנחנו יחד כבר 7 שנים.אני בן אדם מאוד חי, אקטיבי ושמח ובעלי יותר רגוע,רציני ומאופק. במשך כל התקופה שאנחנו נשואים הוא המפרנס העיקרי ואני לאחרונה יצאתי לעבוד במשרה חלקית, כיוון שהוא כמעט לא נמצא בבית וכל העול עליי, אינני יכולה לעבוד במשרה מלאה.אני מרגישה עצב גדול ותסכול על כך שהוא לא ממש מספק את מה שאני צריכה כאישה, הוא לא אדם שמביע את עצמו ממש, הוא לא יודע לפרגן , לא משקיע בי כמו שהייתי רוצה,ואני גם כל הזמן לבד. על כן אני מוצאת את עצמי כל הזמן בחיפוש אחר תשומת לב, אם זה בקניית בגדים, בילוי עם חברות, משקיעה באיך שאני נראית כדי שאולי הוא ישים לב אלי וייתן לי איזה מחמאה.ניסיתי המון פעמים לדכא את הצרכים האלו מתוך הבנה שהוא לא ישתנה, אבל זה פשוט לא עובד.יש לציין שהוא מאוד אוהב אותי ואני אותו, הוא אדם מקסים ונעים ואבא נהדר (בזמן המועט שהוא בבית).דיברתי איתו על זה והוא אומר שאין לו ממש מה להגיד, הוא נמצא במבוי סתום, הוא מאוד רוצה לעשות שינוי ולהיות יותר בבית ואיתי אבל הוא לא מצליח כיוון שהעול הכלכלי עליו לא טוב לו והוא ממש שבור. (זו הפעם הראשונה שהוא ככה ממש נפתח אלי)אז קודם כל עודדתי אותו ואמרתי לו שאני שמחה שהוא נפתח ככה אבל איך אני יכולה לעזור לו להוריד הילוך בעבודה? ואיך אני יכולה לשפר את הזוגיות שלנו?איך אני יכולה לוותר על משהו שכל כך חסר לי?תודה על העצה.

גליה יקרה,
זו שאלה לא פשוטה, שאתם צריכים לעבד יותר לעומק. כלומר, את מציגה את השאלה בעיקר כקושי רגשי שלך, והוא ממשי. השאלה היא לפעמים באמת אם זה אפשרי מעשית. כלומר, להבין את המחיר של לקבל את מה שאת רוצה – אם הוא יפחית את כמות העבודה שלו, מה המשמעות הכלכלית המיידית? כמה כסף פחות יהיה לכם? האם זה יספיק?מה המשמעות של זה לטווח הארוך? כלומר, אם הוא עצמאי, האם העסק עלול להתרסק כאשר מורידים טורים, בגלל התחרות, למשל? ואם הוא שכיר, האם יש סיכוי שיפוטר במשך הזמן, או לא יקודם?כדי לדבר איתו על הצורך שלך, הוא צריך לדעת שאת מבינה את הבעייה, ולא רק להרגיש לא ראוי, לא מסוגל להתפרנס יותר ובפחות זמן, או לחילופין, שאת לא ילדותית, רגשית, ולא מנסה לקחת אחריות ולהיות שותפה אמיתית לדרך.

(הודעה ללא תוכן)