חסך באהבה: איך להתמודד?

שלום
לכל מי שקורא,יש לי שני ילדים ואני נשואה כשבע שנים.התמודדנו במשך השנים עם המון שינויים וקשיים, בעיקר אני נאלצתי להתפשר ברוב המקרים אם זה שינוי מגורים בעקבות עבודה, ויתור על לימודים, ריחוק מהמשפחה וכו'.כיום, אני מרגישה שאני כבר לא אוהבת אותו ונשארת רק בגלל הילדים. רק כדי שלילדים לא יהיה קשה ושלא יקנאו בילדים אחרים שיש להם גם אמא ואבא, וגם מהסיבה שלא נעים לי להיות גרושה מבחינת ההורים, המשפחה וכו'.בעלי משתדל ואכפת לו מאיתנו אבל מבחינתי אין רגש, כמובן שיש בעיות כי אין לנו גם חיי אישות, בגללו אני עצבנית על הילדים כי הוא מרגיז אותי לעיתים קרובות, הילדים חשופים לאוירה של כעס ולפעמים ויכוחים, ואני בטוחה שיכול היה לי טוב יותר.מה עושים? נשארים נשואים ומשלימים עם זה שלא תהיה יותר אהבה והנאה אחד מהשני, אבל לילדים יהיו שני הורים? נפרדים?תודה מראש לתשובתכם.

הדס יקרה,
העובדה היא שאת לא משלימה עם החסך שלך באהבה. הוא משפיע עליך. את גם לא משלימה עם הויתור על הלימודים ועל הריחוק מהמשפחה, וגם זה משפיע עליך. אין לי ספק גם שלעניינים שכתבתי במשפט השני יש השפעה משמעותית על האהבה שלך, כי כך טיבם לאורך זמן, כי הם מקשים עוד יותר על היכולת לוותר ולקבל קונפליקטים ואי הסכמות קטנים יותר בזוגיות. האם הכעסים שלך שהצטברו מפריעים לך להרגיש את האהבה שלך אל בן זוגך, והיא עדיין חבויה שם באיזה שהוא מקום? - בהחלט יתכן. אבל בשביל לדעת את זה אתם שניכם זקוקים לשינוי משמעותי בגישה שלכם אל העשייה היומיומית ואל סדרי העדיפות שלכם. זה נשמע נורא קשה, אבל כפי שאני רואה האלטרנטיבה היא גרושים או חיים ללא רגשות חיוביים, בגלל הכעסים, וזה נשמע רע עוד יותר.הילדים שלכם חיים באוירה שאתם יוצרים. מבלי להבין עד כמה זה משפיע עליהם, אתם מגדלים ילדים שסופגים מסביבם כעסים, עצבנות, קרירות. הם גם סופגים זאת רגשית, וגם אולי יגדלו מתוך הסתכלות לאחור אל המשפחה שבה גדלו ויגידו לעצמם "את זה אני לא רוצה", אבל גם מבלי לדעת איך עושים זאת אחרת כי הם לא חוו זאת.אני אולי מקצין את הנאמר, ואולי לא. אני לא מכיר אתכם ולא יודע עד כמה אתם מצליחים להגן עליהם אני רק אומר שזה בלתי אפשרי להגן עליהם לגמרי.ולכן, כאשר אלו הן האפשרויות, אני פשוט לא מבין מדוע עוד לא שקלתם ללכת ליעוץ זוגי. זה לא יהיה קל, זה ידרוש משניכם התמודדות, בכלל לא בטוח שתצליחו לחזור אל תחושות האהבה שהיתה לכם פעם - אבל לפחות תתנו לזה סיכוי. ויתרתם על זה מראש, שזה אומר לא לשקול דרך ממשית שתאפשר לכם החלטות זוגיות ומשפחתיות נכונות יותר, ושינוי משמעותי בתוך הזוגיות או מחוץ לה. ולפחות, אם תגיעו למסקנה שהכי נכון זה להיפרד, שתדעו לקחת בכל מקרה את טובת הילדים בחשבון, ולהבין שהאושר שלכם, האישי, גם הוא מרכיב חשוב ביותר בטובת הילדים. הם תמיד יקחו אתכם כמודל, בין אם כמודל טוב (לחיקוי) ובין אם כמודל לא טוב (שירצו להימנע ממנו). יש לעשות פשרות, ללא ספק, אבל צריך לעשות זאת נכון כדי שתהיו שלמים יותר איתן, ואולי אפילו מאושרים, או לפחות, עם סיפוק בחייכם ובהורות שלכם.