יחסים זוגיים: התמודדות עם דכאון וחרדות

שלום
אנחנו נשואים כ8 חודשים ויש לנו תינוק בן חודשיים. שנינו בגילאי ה-30. אחרי שהתחתנתי עם בעלי גיליתי דברים לא פשוטים על אישיותו. הוא סיפר לי שבעברו היה שרוי בדיכאון תקופה לא מעטה. דיכאון כרוני. וזה מלווה אותו עד היום. פשוט מצבו הנפשי מעורער והוא גם לקח כדורים . היום הוא הפסיק אותם ולכן הוא מעיד שהוא לא בחור עם שמחת חיים כלל וכנרה גםלא יהיה לעולם. בנוסף הוא בחור לא יציב בעבודה, נוטה להחליף עבודות. כי הוא משתעמם מהר ומחפש אתגרים בעבודה. היחסים ביני בן בעלי מעורערים, אנחנו רבים המון, וכשילדנו נולד המריבות נעשו תכופות ותר, במיוחד על דרך טיפולו. בעלי משוכנע שיש לחנכו כבר מגיל אפס ואני חושבת שהוא עוד קטן מדי לחינוך. מה שגורם לשנינו להתעצבן ולריב. בעלי הוא בחור קשה שאינו מוכן לוותר על של ונוטה לטעון שהוא תמיד צודק ואף פעם לא טועה. בנוסף אין הוא מפנק אותי כלל להיפך. וכשאני שואלת אותו על כך הוא מייד משיב - "למה את לא מפנקת אותי?" אני כבר לא מרגישה אהבה אליו ולא יודעת גם אם אי פעם הרגשתי פשוט הייתי בגיל הנכון וקסם לי הרעיון כשהציע לי להתחתן איתו וגם נכנסתי להיריון , מה שעוד יותר דרבן אותי לעשות את זה. היו את כל הסימנים לפני החתונה ובכל זאת נשארתי, אני מצטערת על כך ואני פוחדת לעשות צעד במיוחד שאני יודעת לאן זה יוביל כי בעלי במצב נפשי לא קל וגם בחור עם אופי קשה. אני מרגישה נורא , רוצה כבר למצוא את עצמי מחוץ לנישואין האלו. לא מרגישה נאהבת ולא אוהבת. אני בבית כל היום סביב הטיפול בתינוק ובמטלות הבית ושום עידוד או תמיכה אני מקבלת ממנו. להיפך רק ביקורות ורטינות כלפי צורת הטיפול שלי בילד. הוא אמנם אוהב מאוד את הילד ורואים את זה אבל בינינו יש רק קרירות. אין חום ואין אהבה. גם אם אדבר איתו על זה הוא יתחמק ולא יהיה אכפת לו. אני ממש כבר מיואשת. רוצה לברוח ולא יודעת לאן. ניסיתי לדבר איתו אין ספור עמים, ושום דבר לא עוזר. אני מקנאה בנשים שיתחתנו עם בחורים טובים, חמים ואוהבי משפחה. ובעלי בחור שאוהב את הלבד שלו, לא אוהב לטייל, לא אוהב לבקר אצל המשפחות, וגם עצלן מאוד. אוף , אני לא יודעת איך לצאת מזה. יש רק חסרונות בקשר. מאידך יש את התינוק שצריך להתחשב בו. מה עושים? (אין מצב לטיפול זוגי, בעלי לא מאמין בדברים האלה, חושב שהוא צודק בהכל)

שירן יקרה,
העובדה שהוא מחליף עבודות כי הוא מחפש אתגרים, אינה בהכרח משהו רע כל עוד הוא מצליח. העובדה שאתם רבים מדאיגה הרבה יותר. העובדה שהוא בדכאונות יכולה להשפיע על היחסים הזוגיים והמשפחתיים, והעובדה שהוא מנסה "לחנך" תינוק בן חודשיים יכולה גם כן להדאיג, אלא אם הוא מדבר על נסיונות "להרגיל" לסדר יום, למשל. וגם זאת יש לנהוג בזהירות, ולפי הנחיות של אנשי מקצוע (ובשביל זה את אמורה ללכת לטיפת חלב, למשל).האם העובדה שגילית שהוא היה בדכאונות הכניסה אותך לחרדות, ואתכם לסחרור, כי החלטת שאת צריכה לשמור ולבדוק ולשים גבולות יותר ממה שהיה בעבר? לא יודע.חשבי היטב על מה שאת רוצה. ונסי טיפול פרטני אצל יועץ זוגי לבדך, אם צריך. תוכלי לעשות לא מעט לבדך, עם קצת הנחייה ועזרה (ראי, לדוגמא, את תשובתי לשאלה של אלה, 4 שאלות למטה). ואם תחליטי תוך כדי היעוץ שאת באמת רוצה להיפרד, ושלמה עם החלטתך, תוכלי להיעזר ביעוץ כדי לקבל כוח, ולבנות את הדרך הנכונה והמזיקה פחות לעשות זאת.