חלוקת תפקידים בזוגיות

ד"ר חסון, יש לי תהיה.אני קוראת בפורום הרבה וכותבת מדי פעם (לא בשם עקבי ספציפי) ואתה מדהים. אני רואה שבהרבה הודעות יש תלונות על בני זוג שהשתנו במהלך חיי הנישואים. אם זה שהפכו לאלימים יותר או אם הפכו לרכושניים\ מזלזלים וכו'.השאלה היא- האם התופעה הזו ניתנת להסבר במונחים פסיכולוגיים כלשהם? האם אחרי זוגיות ארוכה מרגישים כבר "בבית" או מרגישים כבר בטוחים ונותנים למפלצת לצאת החוצה?האם המפלצת תמיד הייתה אבל רק לאחר שמתפוגג מסך ההתאהבות והעיוורון ניתן להבחין בה?ובכלל- למה באופן כמעט גורף זה קורה אחרי לידת הילד הראשון? אני יודעת גם מאמי ואבי שהיו יחד כ-6 שנים לפני לידתי (הבכורה) ולאחר מכן- דברים השתנו, הם התרחקו ותמיד יש איזשהו דיסטאנס לא מובן בניהם. למה גברים מרגישים שהאישה מתרחקת מהם כשהיא מטפלת בילד,אם הוא גם שלהם?? הם לא מרגישים שהם גם היו יכולים "להקריב" מעט מהזוגיות בשביל הילד המשותף?מודה לך מאוד על התייחסות, זה באמת מעניין אותי.

לא יודעת יקרה,
כדי לענות לך באמת על כל השאלות שלך, צריך לכתוב יותר ממאמר אחד, ולא לכך מיועד הפורום. אבל אענה לפחות על אספקט אחד מהשאלות שלך, והוא על שינויים החלים בשני מקרים: האחד, כאשר עוברים לגור ביחד, והשני, כאשר נולד הילד הראשון.בשני המקרים הללו נוצרת "חלוקת תפקידים" בין בני הזוג. יותר מזה, בשני המקרים הללו יש תפקידים חדשים שיימשכו משם והלאה למשך שנים, ולכן כל לקיחת תפקיד הוא "תקדים". לכן, כאשר אין בני הזוג מוכנים בקלות לוותר, אינם לוקחים בקלות אחריות על כל התפקידים, ואינם יודעים להתגמש לפי הצורך, הם נאבקים על התקדימים. זה הבסיס למרבית מאבקי הכוח בזוגיות, וזו הסיבה מדוע זה מתחיל דווקא בצמתים האלה.