פרידה: מתי הזמן הוא בעל ברית?

דר שלום, רציתי להתיעץ איתך מה לפי דעתך יותר עדיף במקרה שלי?אני בשנות ה20 המאוחרות היה לי בן זוג במשך 4 שנים וזה נגמר לפני חצי שנה שבמהלכם הייתי שבורה נורא ולא חשבתי שיבוא מישהו אחר לעולם ושאני אהיה תקועה. היתי ממש מרוסקת, ירידה במשקל וכו דכאון לכל. ואכן הגיע אדם אחר, ואני איתו בקשר כרגע ,בן 30 שאינו מעוניין בקשר רציני, אך אנו כבר 3 חודשים בקשר לא רציני ונפגשים המון ואף ישנים אחד אצל השני.אני מרגישה שאני מתחילה להיקשר קצת לבחור, אנחנו הרבה מתראים ואני מאוד חושבת על מה לעשות... אני יודעת שמצב זה אינו יכול להימשך..אבל השאלה הגדולה שלי היא: האם עדיף לנתק כל קשר ומגע עם אותו בחור באופן מוחלט או שלמעשה אני חשבתי על ניתוק בהדרגה(שמא שיהיה לי יותר קל כנראה).עוד לא ניסיתי אף אפשרות אך יודעת שאם אחתוך לצמיתות אני אשבר שוב ואקרוס כי באמת בכל הזמן הזה אני מרגשיה משהו אפילו שזה לא רציני ולא יוביל לרציני ואני ממש לא רוצה להרגיש כמו שהיה לי אז עם האקס המיתולוגי של השנים..מה טוב במקרה שלי? האם זה יהיה נכון להתרחק לאט לאט מהבחור, פחות פגישות פחות שיחות.. כך לצאת מזה לאט ולא במכה שתשבור אותי באופן מוחלט.אשמח ליייעוץ המון תודה.

נועה יקרה,
הרבה מאד תלוי בך, וביכולות הרגשיות שלך. זו בעיה אישית ואנושית, כאשר יש כאן גם עניין מתמטי, שאת מבינה ומכירה אותו הכי טוב. ככל שאת נשארת איתו יותר זמן, כך את נקשרת אליו יותר. ומצד שני, ככל שאת חותכת מהר יותר, כך את נקלעת למצוקה עם תחושת הלבד שלך, כך שהזמן מאפשר לך את הפרידה יותר בקלות. ואז השאלה המסכמת היא (במתמטיקה הלא פשוטה הזו): האם הזמן הוא טוב יותר או רע יותר, כי מצד אחד הזמן מאפשר לך, לפחות כך נראה לי שאת מאמינה, פרידה רכה יותר, ואולי - וזה אולי באמת העניין המרכזי שבו את נתלית - אפשרות ליצור קשר חדש לפני שתסיימי את התהליך הזה, כדי שלא תישארי לבדך, ומצד שני, הזמן קושר אותך יותר אל הגבר שאיתו את נמצאת עכשיו. מה הכי נכון?אולי הכי נכון זה הרבה תשומת לב לצורך הקוגניטיבי שלך, שהוא "לא הקשר הזה", ולהבין, שוב, קוגניטיבית, שהוא מנוגד לקשר הרגשי שייווצר לך כם הגבר הזה ככל שחולף הזמן, ושיפריע לך בקשר חדש. תצטרכי לחפש בתשומת לב רבה את האיזון בין שני הדברים הללו, ואולי מתישהו (וזה יהיה אולי הכי הכי נכון) לקבל את הכוח להיפרד מבלי שיש לך מישהו. עדיין. כלומר, ללא ההבטחה.