חינוך ילדים וגבולות בזוגיות

אני נשואה מזה שלוש שנים למי שהיה חברי הראשון למשך חמש שנים טרם הנישואים. באנו משני רקעים שונים ולאורך שנים של חברות לא האמנתי לרגע שאנשא לו. הוא בא ממשפחה דתית (לא קיצוני) ולא היה בדעתו לשנות את העיניין. הוא גם הבהיר לי לאורך כל שנות החברות שלנו שהוא ינשא רק לבחורה שתהייה כמוהו - זאת אומרת שתנהל אורח חיים דתי. למרות הכל, אהבתי אותו כל כך והיה קשה לי להיפרד - עברו השנים והבנתי שלמרות הקשיים אני אוהבת אותו ולמען נישואים אתו, אצטרך לעשות ויתור ולשנות את אורח החיים שלי מחילונית לדתייה. תירצתי לעצמי ולאחרים שבכל מערכת יחסים יש ויתורים כאלו ואחרים וזה הויתור שאני אצטרך לעשות...במהלך שלוש שנות הנישואים שלנו היו הרבה עליות ומורדות. יש לציין כי גם הוא "בא לקראתי" בהרבה דברים. רכשנו דירה ליד בית הורי כדי שאוכל להיות לידם בשבת ומידי פעם הוא "מעגל פינות" בדברים מסויימים הנוגעים לדת. העיניין הוא שאני עדיין מרגישה שאני מוותרת כל הזמן ובכל מריבה (גם אם היא לא קשורה כלל לעניין הדת) אני מטיחה זאת בפניו - בגללך אני לא אוכלת אצל הורי, בגלל השבת שלך אי אפשר לראות טלויזיה או לצאת מהבית וכו'. יש לציין כי אני לא סובלת, אבל ברור לי שהיה יכול להיות לי ולחילוניים הסובבים אותי הרבה יותר קל אם המצב היה אחר. יש לציין כי גם המשפחה שלי שלא הייתה כל כך בעד מערכת היחסים הזו אוהבת אותו ועושה הכל על מנת להקל עלי ועליו. חשוב לי לציין כי בעלי הוא אדם בעל המון מעלות ואין ספק שלא הייתי מוכנה לויתור כזה אם לא הייתי מעריכה אותו ואוהבת אותו מאוד.אני אמורה ללדת כל יום ויש לי חשש שמעכשיו החיים יהיו אף קשים יותר. למשל, כשאנחנו הולכים להורי ביום שישי הם צופים בטלויזיה ואנחנו בסלון. הוא כל הזמן אומר לי שהוא לא יהיה מוכן שהילד שלו יגדל כך ועוד...כשהתחתנו היו מספר דברים שהחלטנו עליהם מראש, אבל לגבי הילדים העתידיים אמרנו ש"כשנגיע לגשר נחצה אותו". והנה הוא קרב ואני בהתלבטות מה יהיה באשר ליחסים שלנו...האם לדעתך העיניים יסתדרו כפי שפחות או יותר הם הסתדרו עד היום? האם אני סתם לחוצה כי אני לא ממש יודעת לקראת מה אני הולכת? מה אתה מייעץ לי לעשות?

Mיקרה,
כפי שהדבר נראה מהצד, לקחת על עצמך מחוייבות, שאינך מוכנה לעמוד בה. וכשאני אומר שאת לא מוכנה לעמוד בה, אני מתכוון לכך שעם כל קושי שנוצר, ועם כל נפילה שנוצרה, את מוכיחה שלא השלמת עם המחוייבות הזו. הדבר בודאי נכון לגבי מחוייבויות שעדיין לא עשית, כלומר – חינוך הילדים.לו הכל ביניכם היה שפיר לחלוטין, והיית מאושרת ללא מתום, ולא היו ביניכם חיכוכים אחרים, יכול להיות שהיית מקבלת את הכל באהבה, ומוותרת לכל אורך הדרך. אלא שאתם בזוגיות נורמלית, שבה יש רגעים טובים ואחרים פחות טובים. ואלו המקומות שבהם הנושא הזה צף ועולה. אגב, אותו הדבר בדיוק נכון כנראה גם לגביו.מצאי לך זמן ומקום, אולי לא רגע לפני הלידה, אבל חודשיים אחר-כך, בדקו היטב את הכוונת שלכם לגבי חינוך הילד(ים), ולגבי דברים אחרים, ומצאו לכם את הסטאטוס קוו שלכם. ועוד לפני כן, שבי עם עצמך, ותחליטי היכן הם הגבולות שלך, הגבולות הורודים - שעל מיקומם המדוייק תנהלי את המשא ומתן, והגבולות האדומים, שאם זה הולך לכיוון חצייתם, תבחרי ללכת. אלא שאחר שהחלטת, והגבולות נקבעו, אל תביאי אותם כגורם בויכוח, מכיוון שהסכמת עליהם מראש, ואיתם נכנסת לשותפות הזו.