הבן של חבר שלי - התמודדות עם קונפליקטים

שלום רב,
אני עומדת להתחתן עם בחור מקסים שיש לו ילד בן 7.5. אני אוהבת את שניהם.יש לי בעיה קשה שמטרידה את מנוחתי ויוצרת מחלוקת ביני לבין בן זוגי. כאשר הבן שלו מגיע לישון אצלו בסופי שבוע (פעם בחודש), נוצר מצב של מתח בינינו. בן זוגי רוצה שבנו יישן איתנו באותה מיטה (כיוון שאין מקום אחר, אנו גרים בדירת חדר קטנה). הוא כעס עליי בכלל על ההצעה שנביא מיטה מתקפלת או מזרון לבן שלו, ובכל אופן יישן בנו במיטה שלנו (בין אם יש מזרון או אין). בסופו של דבר אני חוזרת לביתי והם נשארים לישון יחד (או שהוא ישן עם הסבתא, גם כן באותה מיטה כיוון שאין מקום אחר והסבא ישן בסלון).חוץ מאי הנוחות שלי אני גם חושבת על הילד שאינו רואה מודל זוגי נכון, כי מלבד זאת יש לילד בעיות רגשיות רבות מאוד!מה דעתך ועצותיך?תודה,ליאת

ליאת היקרה,
העלית במכתב אחד שני נושאים. האחד הוא טובת הילד, ואני לא חושב שנכון לו לישון במיטה אחת עם אביו, ובודאי לא איתך, אם קיימת אופציה אחרת. אבל זה אינו תחום ההתמחות שלי, וחפשי לשאול מומחים בנושא הזה, אם חשוב לך. אני מבין, מצד שני, את האב, שאינו רוצה שהילד ירגיש שהוא במקום שני, או בחשיבות משנית, וישן בתנאים פחות טובים. אבל זה, כאמור, בין האב לבין בנו, ויש דרכים לפתור את הקושי הזה.הנושא השני, והוא היחיד שאפשר לדון בו ברצינות ביני לבינך, הוא איך את מביעה לפני החבר שלך את תחושותייך, אם בכלל. לא פשוט, ליאת, ואם אני צודק בהבנה שלי אותו, ובסיבה שבשלה הוא מאפשר (או רוצה) לבנו לישון אתכם במיטה, את יכולה גם כן להבין עד כמה חשוב לו העניין, ובכלל עד כמה חשוב לו הקשר עם בנו. ומוטב שלא תציבי את עצמך ביניהם. בסך הכל מדובר בסופשבוע אחד בחודש, ולך עדיף לישון באותו סופשבוע בחוץ, מאשר לריב בגללו. אלא שתצטרכו לפתור את העניין עם הזמן. הנער ילך ויתבגר, ואת תצטרכי לתפוס את מקומך לצידו של בעלך. זה בסדר לתת לזה זמן, אבל בעלך צריך להשלים עם הרעיון ולהפנים אותו, מבלי להרגיש כפוי.מה שלא הבנתי זה איך הסבא והסבתא נכנסים גם הם לדירת חדר אחת עם שלושתכם, ואיך נוסף פתאום סלון לדירה. מה פיספסתי?

תודה רבה על ההתייחסות המהירה.לא פיספסת כלום, פשוט לא הייתי כל כך ברורה: הסבא והסבתא (ההורים של חבר שלי) לא נכנסים בכלל לדירת החדר המסכנה... התכוונתי בבית שלהם... הגענו כבר להסכמה שנקנה לו מיטה מתקפלת ובעתיד יהיה לו גם חדר (בעזרת השם, כשיהיה לנו בית/דירה אחרת).מה שעוד רציתי לשאול אותך זה למה זה כל כך מציק לי כשהבן שלו מגיע לישון איתו/איתנו? אני אוהבת אותו והוא (הבן) מטורף עליי! אני בחורה נבונה ומבינה עניין, ואף עובדת המון עם ילדים (וגם לומדת חינוך מיוחד לגיל הרך) ואני מוצאת את עצמי עושה הרבה השוואות ביני לבין הילד וזה מציק לנו. אני יודעת שזה לא נכון ולא בריא. איך נגמלים מזה?

ליאת היקרה,
ההתייחסות האמביוולנטית שלך אל הבן של החבר שלך היא הדבר הטבעי ביותר שיכול להיות. הוא חמוד, את אוהבת ילדים, את אוהבת אותו וגם הוא אוהב אותך. אלא שהוא לא באמת שלך, אלא של בעלך. לכן, למרות כל הנ"ל, הרי באותה עת הוא גם מתחרה שלך, היום, בסולם העדיפויות של חברך, והוא יתחרה בהמשך במעט שיש לחבר להיום ובעלך לעתיד, לתת לילדייך לעתיד. במודע שלם או במודע חלקי, הדברים האלה משחקים תפקיד אצלך, גם אם קשה להודות בהם. אבל אלו הן תחושות טבעיות ונורמליות. והרי בסך הכל את יודעת שלולא הסתדרת עם הילד, הרי יכול להיות שהיחסים שלך עם חברך היו עלולים לעלות על שרטון. כי היום, הוא מחוייב לילד יותר מאשר לך. למזלך, הילד נחמד, קל לך לאהוב אותו, ואתם מסתדרים. אלא שעצם הידיעה שאת מחוייבת להסתדר איתו, כדי לחיות בשלום ובאהבה עם חברך, היא ידיעה מאיימת, כי לא הכל תלוי רק בך. אבל אל תבהלי מהרגשות האמביוולנטיים, אלא למדי לחיות איתם, לטוב או לרע, להבין את מקורם, ולשלוט בהם.לגבי סידור המיטה הנוספת, אכן עדיף כך.

תודה רבה. אני מודה לך על היחס המהיר והמקצועי. עזרת לי מאוד, חיזקת את ביטחוני...תודה,ליאת