חילוקי דעות בזוגיות: איך להתמודד?

שלום,
קצת רקע - אני בסוף שנות העשרים שלי ובן זוגי בן 31. אני גרה עם ההורים והוא בדירה שכורה. הקשר שלנו מעולה ויש לנו חברות טובה ועמוקה ואהבה גדולה.השבוע אני ומשפחתי מוזמנים לארוע משפחתי ובאופן טבעי הזמנתי את החבר שלי מראש. באחד האירועים הקודמים יש לציין הוא הוזמן גם כן וההורים שלי אף שילמו עליי ועליו.הפעם יצא לי ולהורים שלי לשוחח על הנושא ואבי אמר לי שמן הראוי שהוא יתרום את חלקו בסכום צנוע (100-150 ש"ח), מכוון שחוץ מהחבר אנו משפחה בת 4 נפשות וקצת כבד לאבי לשלם על 5 נפשות לאירוע. ההורים שלי משלמים עליי בדר"כ באירועים משפחתיים מאחר שאני עדיין גרה בבית, בנוסף לכך שאני סטודנטית. אבי אף הוסיף ואמר שאם אני רוצה גם לעזור ב-100 ש"ח בעצמי זה יהיה נחמד.שוחחתי על כך עם החבר והוא מאוד לא אהב את העניין ואמר שזה לא יפה שמזמינים אותו מראש ואח"כ מבקשים ממנו לשלם. בתגובה אמרתי שההורים שלי אף פעם לא "התחשבנו" איתו על כלום - תמיד מביאים לנו את האוטו, ארוחות, כביסות לחבר אם צריך ועוד.. אך הפעם זה יעזור, כי לאבי קשה לשלם בכל אירוע על 5 אנשים. מה גם שאמרתי שאני אפילו מוכנה לעזור לאבי עם 100 ש"ח בערך ואז החבר שאל מודע איני יכולה לשלם גם עליו 100 ש"ח מאחר וזאת לא המשפחה שלו, אלא אירוע מהצד שלי ואני רוצה שהוא יגיע, בתגובה אמרתי שזה לא אירוע של חברים שלי, אלא של משפחה כשבאירועיים כאלה ההורים שלי משלמים ובנוסף לכך אפשר לראות זאת כתשלום על בילוי נוסף שלנו. יש לציין שהחלטנו שאירועים מהצד שלי (חברות וחברים) אני אשלם על שנינו ואירועים מהצד שלו הוא ישלם על שנינו. אך כאן המצב הוא שההורים שלי משלמים עליי עדיין באירועים משפחתיים ולא מדובר בחברים שלי. יש לציין גם שאנחנו משפחה מאוד גדולה ולו יש משפחה מאוד מצומצמת בארץ.מה דעתך בנוגע לכך שכל אחד צריך לשלם על הצד שלו? ומה בעתיד?ומה דעתך לגבי האירוע הקרוב? מה נכון לעשות ועל מי לשלם?בתודה מראש!

נועה יקרה,
העניין הוא שדעתי על מי צריך לשלם ולמה, לא משנה. באמת לא משנה. נגיד שאגיד לך שהוא צודק לגמרי, ושאם אתם מזמינים לארוע שלכם, אתם צריכים לשלם. האם תקבלי את זה? - אולי, וכנראה בחרוק שיניים, ותרגישי עדיין לא טוב עם זה. ואם אגיד לך שאת צודקת לחלוטין, ושאם קשה כלכלית להורייך, אין שום סיבה שהוא לא ישתתף בהוצאות, מתוך נימוס ומתוך התחשבות. האם הוא יקבל את זה? - אני בספק. זה יעזור לך להתחזק בעמדתך, והחיכוך ביניכם והמריבה אולי רק יתעצמו.נועה, זה המקום שבו התקשורת ביניכם היא זו שצריכה להיות משמעותית יותר. נכון שאת לומדת בתהליך הזה משהו עליו, ושהוא לומד משהו עליך, ונדמה לי ששניכם לא מרוצים מהאופן שבו הצד השני רואה אותו, ואולי גם לא ממה שאתם רואים בצד השני. לשניכם אולי גם קשה לראות שהצד השני אינו מוותר. כאן הקושי העיקרי שלכם, כי אתם בונים מערכת יחסים, ומקומות שכאלה הם מכשלה מצד שניכם בדרך לבניית מערכת יחסים טובה. אתם חייבים לעצמכם לבנות מערכת יחסים טובה, ואמון הדדי, ויכולת שיחה על דברים שאינם מסכימים, ולומר לעצמכם וזה לזה שלמרות הכל ולמרות שלפעמים אתם לא מרוצים זה מזה, הסך הכל הוא נפלא, או לפחות מספיק טוב כדי לאהוב זה את זה מאד למרות זה. ולחשוב היטב, ולטווח הרחוק ולא על סמך פגיעה מיידית, מהי מערכת היחסים שאתם רוצים לבנות, לדבר על זה, ולשאול את עצמכם איך להתמודד עם מקומות שכאלה. פשוט זה לא, אבל ככל שתצליחו לשים את האגו בצד, וכך גם את החששות והפחדים מפני תקדימים ומפני מה שיהיה בהמשך בענייני נתינה וויתורים אלא לדבר על הצורך שלכם באהבה ללא התחשבנות, כך יהיה קל יותר.