חיים משותפים: פשרות וציפיות

דר׳ חסון שלום,
אני בזוגיות עם חבר שלי כשנה מתוכם גרים ביחד כ3 חודשים.
שנינו בני 29. מאז שעברתי לגור עם בן זוגי הייתה בנינו שיחה כנה בה הוא אמר לי כי הלחיץ אותו המעבר המשותף כיוון וזה מעין סמל לסוף חייו הפרטיים. ניסיתי להסביר לו שזה לא נכון וכי הוא אמור לרצות להיות איתי רוב הזמן כי ככה זה שאוהבים אך יש לי עדיין לעיתים קרובות הרגשה שאני מפריעה לו ובהרבה סיטואציות היה לו מתאים להיות לבד בבית .
בנוסף , חבר שלי מעשן מה שמאוד מפריע לי וגם גיליתי שהוא מחכה כול יום שאלך לישון בשביל שהוא יוכל לעשן בסתר.
אנחנו כמעט ולא יוצאים ביחד עם חברים, או שהוא יוצא עם חברים שלו ואני עם חברות שלי או שאנחנו יוצאים רק אני והוא ביחד.
אני דיי מתחרטת שעברתי אליו ככ מהר בגלל שמאז התחילו לצוף הדברים האלו שלא שמתי לב אליהם קודם
ואולי עם קצת יותר בשלות שלו הדברים היו נראים עכשיו אחרת.
אציין כי זה הקשר הראשון המשמעותי שלו.
מה היית מייעץ לי לעשות ?

תודה רבה

נוי יקרה,
הוא צודק בכך שהמעבר לחיים המשותפים הוא סמל לחייו הפרטיים. את הרי רואה מה קורה, כי ישנם מצבים שבהם הוא מעדיף להיות לבד. כולל החרות לעשן בשקט, שעכשיו הוא עושה בסתר (וללא קשר לכך שעישון זה דבר מזיק). אני לא חושב שיש מה להתנגד לזה, כי זה נכון. החיים בשבילו היום הרבה פחות פרטיים משהיו לפני שגרתם ביחד. אבל עוברים למגורים משותפים כי יש דברים אחרים טובים שיכולים לפצות על זה.הוא לא "אמור לרצות להיות איתך רוב הזמן". את רוצה שירצה את זה, וכנראה שיש ביניכם פער במידת הרצון שלך ושלו. הוא אמור לרצות יותר על פי רצונך. על פי רצונו, את אמורה לרצות פחות. המוסכמות של כמה כן וכמה לא, אינן רלוונטיות לצרכים של כל זוג בנפרד. הן יוצרות שאיפה, או חלום, שלא תמיד יכול להתממש. לעיתים גם מי שמימוש של "הרבה ביחד" חשוב לו, זה חשוב לו רק כי זו ראייה לכך שהצד השני רוצה אותו, וזה מה שחשוב לו, ואולי גם הוא עצמו צריך פחות. התוצאה היא לפעמים שרוצים לרצות יותר, ומתאכזבים וחושבים שאולי זו לא אהבה, כי זה לא מתאים לחלום ולמוסכמות, ולא תמיד זה נכון.והנה, עברתם לגור ביחד, וצפו דברים שלא ראית קודם. זו סיבה טובה למה עברתם לגור ביחד, כדי להכיר טוב יותר זה את זה, ולבחון אם אתם מסתדרים עם כל הפרטים הקטנים, חלוקת התפקידים, הריח, הניקיון, ההרגלים הקטנים שקשה יותר להסתיר כשגרים ביחד, ועוד כהנה וכהנה. כך שההחלטה לעבור לגור ביחד היתה כנראה טובה, בין אם היא תוביל למשהו טוב או לפרידה. עכשיו, מה שנותר לכם הוא לדבר עוד, לבנות תקשורת טובה יותר, לדעת להתחשב זה בצרכים של זה ולקבל זה את זה. זה לא קל, אבל זה חלק מתהליך שיוכל להוביל לחיים משותפים. ואם כל אלה לא יצליחו, אז הם לא יצליחו.קראי בבקשה גם על הסדנה לבחינת התאמה זוגית, אצלי באתר.

(הודעה ללא תוכן)

שלום
דר חסון
שאלה נוספת אחרונה..
מאוד מפריע לי שבן זוגי מעשן בבית, נכון שידעתי שהוא מעשן לפני שעברנו לגור יחד
אך אמרתי לו שזה יפריע לי מאוד והוא מבחינתו לא עושה שום דבר בכדי להפסיק אלא מעשן שאני לא נמצאת בתוך הבית.
הדבר הזה מאוד מלחיץ ואפשר להגיד שגורם לי לחרדה קלה. אולי התגובה שלי מוגזמת
אבל מפריע לי שמבחינתו הוא לא מעוניין להפסיק לעשן בבית

נוי יקרה,
אני מבין שזה מפריע. את גם צודקת שמפריע לא פחות מכך חוסר ההתחשבות שלו, אבל לא ברור לי אם מפריעה לך העובדה שהוא מעשן (בבית), או העובדה שיש ריח של סיגריות ועשן בבית כאשר את מגיעה לשם. במקרה השני יש בכך גם חוסר התחשבות, במקרה הראשון - זו העצמה של האכזבה שלך מכך שהוא לא מפסיק לעשן. כך או כך, אני לא נכנס בכלל לשאלה אצל מי הצדק, כי זה משחק שיש בו רק מפסידים. וכך או כך, אני נאלץ להחזיר אותך אל תשובתי הקודמת. קחי בחשבון שהפעם אני מודע לכך שהוא מעשן בבית, ובכל זאת אני חושב שמה שכתבתי לך עדיין בתוקף.