דילמה זוגית: החלום מול המציאות

(בכוונה לא כתבתי פערים כלכליים -- תיכף תבין למה).שלום אורן.אנחנו "זוג מוזר". אני בשנות ה- 40 לחיי ואמא (חד הורית) לילד, הוא בשנות ה- 60 לחייו, גרוש.אני עירונית, מסודרת ומשכילה. הוא מושבניק מבולגן ועובד אדמה.ובכל זאת, מזה מספר חודשים אנו מוצאים את עצמנו ביחד.שנינו חובבי בית, נעים לנו בבית ביחד, וגם הבן שלי אוהב אותו מאוד.אז מה הבעיה?אנחנו כל הזמן רבים על ענייני כסף ורמת חיים.הוא מושבניק מבוסס במקור, אך בשנים האחרונות, עם המשבר בחקלאות, נכנס לקשיים כלכליים. אני ממשפחה עירונית מבוססת.הקשיים הכלכליים שלו מטרידים את שנינו. למשל בכל פעם שאנחנו רוצים לצאת לבלות, מתחילים חילופי דברים אם בכלל כדאי לצאת, ומי ישלם על זה. כי אני, למרות היותי חד הורית, יכולה כרגע לשלם, ודווקא הוא שחי ללא ילדים, לא יכול.כמו כן, אני לא מתלהבת מה"לוק" המושבניקי המסוקס שלו. עם השערות על הגב והסנדלים השחוקים. הוא מאוד משתדל ללכת לקראתי. למד לשים דאודורנט וגם ללבוש חולצות קצת יותר נורמליות... ובכל זאת, חבריי ומשפחתי מעירים לי שהוא "לא ייצוגי".אז אני מבקשת שישקיע קצת יותר במראה. אבל זה גם לא מעניין אותו, וגם אין לו כסף.נשאלת השאלה: אה מה עושים?שאני, החד הורית, אשלם על הטיפוח שלו? זה כולל לא רק דברים פשוטים כמו בגדים, אלא דברים מורכבים ויקרים יותר, כמו השתלת שיניים. האיש נתקע בלי כסף באמצע ההשתלה, אז נשאר חודשים עם שיניים "זמניות" מפלסטיק. סיום ההשתלה, עם שתלים קבועים מאמאיל, יעלה כ- 30,000 ש"ח!לו הפלסטיק לא מפריע. לי כן.וכאן נכנס הקטץ' העוד יותר גדול:לאיש אין כרגע כסף נזיל, אבל יש לו נכסים -- והרבה!בבנק הוא במינוס 50,000 ש"ח -- עוד לפני השתלת השיניים!לי נראה שהפתרון מאוד פשוט:למכור נכס!זה יאפשר לו לסגור את החובות, לממן השתלת שיניים וגם בילויים. ומאז נחיה באושר ועושר.אבל הוא לא מוכן. בשבילו הנכס הזה (דירה), נותן ביטחון. למרות שהוא נכס אחד מרבים.לאיש (כאמור מעל גיל 60) אין פנסיה!בעיניו הנכס הוא הפנסייהוממילא הוא מעדיף להמשיך לעבוד.אז הוא עובד. עובד קשה! עובד בלילה! גם בעבודות מלוכלכות.ואני מתבאסת:למה לעבוד כל כך קשה,כשאפשר למכור נכס (כמאור -- אחד מני רבים), ולסגור את כל החובות??* קל לחשוב שהאיש פשוט קמצן. אבל הוא ממש לא. למשל, למרות קשיי הנזילות שלו, הוא מתעקש לקנות לי מתנות.ברוב התחומים הוא מקשיב לי מאוד ומתחשב בדעתי -- אפילו יותר מכפי שאני מתחשבת בדעתו (הוא טיפוס יותר קליל וגמיש...)אבל הקטע הזה, של הבדלי הנזילות, מקשה את חיינו.אשמח לדעתך המלומדת.

אני פמיניסטית.חייבת לציין שמספר פעמים חשבתי, מה היה קורה אילו המצב היה הפוך:אילו הגבר היה בעל יותר כסף נזיל מהאישה, הוא היה רוצה שהיא תיראה יותר ייצוגית.אז איך היו פותרים את הבעיה?במצב כזה, דווקא מקובל שהגבר מממן את הטיפוח של האישה. כולל ניתוחים פלסטיים ועוד. שלא לדבר על זה שמקובל שהגבר מפרנס את האישה לגמרי.מה שמקשה עליי (וכנראה גם על הסביבה), הוא שאצלנו העסק הפוך: האישה (זו אני) היא היותר נזילה (טפו טפו).אם אני רוצה שבן הזוג שלי ייראה ייצוגי יותר, האם אני, האישה, החד הורית, צריכה לממן לגבר שלי השתלת שיניים -- למרות שיש לו נכסים?או להסתגל לעובדה שיש לי בן זוג מושבניק, ושהוא יישאר בעל נכסים, חסר כסף, עובד קשה ומסוקס?

אין לנו כוונה לגור ביחד, או לעשות ביחד ילדים.כך שרוב הזמן, כל אחד מאיתנו יכול לשמור על רמת החיים שלו בביתו.הקושי הוא, איך להתנהל בזמן שאנחנו ביחד.

איילת יקרה,
חשבי היטב מה בעצם את אוהבת בו. האם אותו, כפי שהוא, או אולי את המחשבה שיש גבר שאוהב אותך, ושאולי יש לו פוטנציאל להיראות ייצוגי מספיק כדי שתוכלי להתגאות בו. ואת צודקת בהשוואה: הפכי את התמונה, ויהיה שם גבר שירצה שתעשי שיפוץ שיניים וחזה, ובוטוקס בכל מיני כיוונים, מכספים שישלך, אבל שהם מושקעים בעניינים אחרים. למשל, שהוא רוצה שתוציאי בשביל זה את כספי הפנסיה שלך.דילמה קשה, איילת. את לא רוצה לוותר על החלום שלך, והוא מנסה להסביר לך שהוא הוא, והוא לא החלום שלך, וקשה לך לקבל את זה. מאד קשה לך לקבל אותו כפי שהוא היום, ואת רוצה להפוך אותו לחלום שלך קצת בכוח (ואולי בהתאם לחלום של חברייך ובני משפחתך?), והוא רוצה לנהל את עצמו ואת השקעותיו כפי שהוא מבין, ויש סתירה בין הדברים. אולי לכן את מסכמת את מכתבך במשפט הבא והכן שלך: "הוא מקשיב לי מאד ומתחשב בדעתי -- אפילו יותר משאני מתחשבת בדעתו".

תודה, אורן.מסתבר שבזמן שאני ישבתי וכתבתי את השאלות כאן, האיש הלך לייעוץ כלכלי.היועץ המליץ לו להימנע ממכירת הדירה, אבל נתן לו טיפים אחרים איך להתנהל כך שיישאר לו יותר כסף נזיל.אז כנראה שגם הוא לא כל כך מרוצה מרמת החיים הנוכחית שלו. וגם לא נהנה לעבוד בעבודות מזדמנות בלילה.הוא רוצה מאוד לתקן את השיניים שלו. ומשתוקק לחזור לרמת החיים הקודמת שלו,. זו שלפני המשבר. עם המסעדות והנסיעות לחו"ל.הוא כל הזמן אומר את זה.כנראה זה החלום של שנינו...

איילת יקרה,
מתברר שהוא צריך את הקצב שלו. האם קל לו להודות מולך שיש משהו במה שאת אומרת, כאשר זה נוגד את הנטייה הטבעית שלו (נגיד, להמתין ולתת לדברים לקרות)? - כנראה שלא. אבל בסופו של דבר, למרות הבעת ההתנגדות והמחאות, הסיק מסקנות, והלך להתייעץ עם איש מקצוע. זה צעד גדול. אחרי הכל, אנחנו, ובעיקר גברים, לא כל כך אוהבים להתייעץ. אם את יכולה, תני לו קרדיט על כך.