חוסר תקשורת בזוגיות: מה עושים?

ד"ר שלום רב,אני ממש מיואשת ומקווה שתוכל לעזור לי...אני ובעלי בני 28, נשואים 3 שנים והורים לילד בן שנה. כרגע אני בהריון (שרצינו אותו מאוד). בדר"כ יחסיי עם בעלי טובים, הוא אדם טוב מאוד ואוהב. גם אני אוהבת אותו מאוד. הבעיה ה(כמעט) יחידה שלנו היא יחסיי עם אימו. אני והיא לא ממש מסתדרות (בגלל כל מיני סיבות שלא אפרט אותן כרגע). בעלי לוקח את זה מאוד קשה, כי המשפחתיות מאוד חשובה לו. הוא מבין את הסיבות לכעס שלי ולרוב מצדיק אותי, אך עדיין המצב מציק לו. אציין שיחסיי עם חמותי קונקרטיים, אנחנו מבקרים אצלה כל סופשבוע ולפעמים גם באמצע השבוע. אנחנו אמנם לא קרובות במיוחד, אבל איננו רבות (מעולם לא רבנו), אנחנו משוחחות מידי פעם, אפילו צוחקות זו עם זו מידי פעם... לא יותר מזה.למצב הזה כבר התרגלתי. הבעייה היא שבעלי, שתמיד היה אדם יחסית מופנם, פשוט הפסיק לשתף אותי במה שקורה במשפחתו. פעמים רבות אנחנו יושבים בסלון, לדוגמה, והטלפון מצלצל וזו אימו, והוא מדבר איתה ממושכות, והוא אף פעם לא מספר לי על מה דיברו. לפעמים הוא צוחק איתה, לפעמים מתווכח איתה, לפעמים סתם מקשיב לה, ואף פעם לא מספר לי על מה הייתה השיחה, אפילו כשאני נוכחת. המצב מאוד מפריע לי. לפעמים אני פשוט שותקת ולא שואלת כלום, לפעמים שואלת אותו "על מה דיברתם" ומרגישה כאילו אני חוקרת אותו, וגם אז הוא אינו מנדב הרבה מידע.אדגיש, שאני מאוד שונה ומשתפת את בעלי בהכל. מעולם לא היה מצב שדיברתי עם אימי בטלפון, למשל, ולא שיתפתי אותו במה שהיה בשיחה. גם הוא עצמו מאוד רוצה לדעת כל פרט ופרט על מה שקורה אצלי במשפחה. הוא תמיד מתעניין, שואל מה אימי אמרה על הא ומה אבי אמר על דא. גם אם מדובר בדברים הכי רציניים וגם עם מדובר בדברים הכי חסרי ערך. הכל הוא רוצה לדעת. לפעמים אני מספרת לו משהו והוא אומר "באמת ? למה לא סיפרת לי?", כאילו לא סיפרתי לו שנייה לפני כן. כלומר, הוא תמיד רוצה להיות מעודכן הכי מהר שאפשר ולשמוע כל מה שעובר עליי ועל משפחתי.אני מבינה את הצורך הזה שלו. כך זה צריך להיות לדעתי. העניין הוא שהוא לא מבין שגם לי יש צורך כזה, ושכמו שהוא רוצה לדעת ולהיות שותף, כך גם אני. דיברתי איתו המון פעמים על זה. רבנו על זה לא מעט. הסברתי לו שבהתנהגות הזו הוא רק גורם לי להרגיש עוד יותר מרוחקת ומנותקת ממשפחתו כי אני לא יודעת כלום ואף אחד לא משתף אותי בכלום. הוא תמיד אומר שאני צודקת, ומבטיח לשנות את התנהגותו, אך אינו עומד בהבטחותיו.ד"ר, המצב ממש מעיק ומציק לי. אני מרגישה שהוא לא נותן לי להיות שותפה. בקשר לדברים אחרים שלא קשורים למשפחתו הוא משתף יותר, אך במה שקשור אליהם - כלום. רק אם אני שואלת. זה מפריע לי ברמות שלא יתוארו, אני בוכה בגלל זה המון וזה ממש מרחיק בינינו.עד עכשיו לא שיניתי ממנהגי לשתף אותו. אבל עכשיו אני חושבת להחזיר לו באותה צורה, שיראה כמה זה כואב. אבל לאן יגיעו היחסים בינינו בסוף ?בבקשה תעזור לי...

חגית יקרה,
והרי את יודעת שאם תפסיקי לספר לו, תענישי בעיקר את עצמך. כי תמתחי את החבל, תקשרי לולאה בקצה, תקשרי אותה לרגל שלך, תהדקי אותה, ותתנו לו להחזיק את הקצה השני. אם לא תשתפי אותו, סביר שמהר מאד הוא יבין מה את עושה, ויפסיק לשאול. ואת תישארי מחוברת אליו, ללא תקשורתדו צדדית, כשביניכם רק חבל, והוא מחזיק אותו ביד ואת קשורה, כי לך זה מפריע יותר.לא ברור לי אם חוסר השיתוף שלו החל כחלק ממשחקי כוח שביניכם, או בגלל שהוא לא רצה לפגוע בך כשהדברים מעורבים במשפחה שלו או באמו, שאתה את ביחסים קרירים. אבל ברגע שאת לוחצת עליו והוא מסרב, זה בהכרח הפך להיות חלק ממשחק כוחות, שבו הוא מסרב להכנע. והדרך להפסיק ממשחק כוחות היא קודם כל לצאת ממנו. חד צדדית. וללמוד להסתדר בלי שהוא מספר לך. לתת לדברים האלה להיבנות לבד, לאט לאט (וזה ייקח הרבה זמן), כשהוא ירצה לספר ואת תקשיבי.אבל יש עוד אפשרות שכדאי שתחשבי עליה, והיא קשורה לחלק שלך במה שקרה. את וחמותך לא רבות, אבל את כועסת עליה מאד. אני לא בטוח אם בעבר לא לקחת את הכעס הזה, והשלכת אותו על דברים אחרים הקשורים במשפחה שלו, ואני לא בטוח שלא ביקרת או שפטת בעבר דברים שהוא סיפר לך על המשפחה שלו, כי כעס גדול שלך יכול להעצים את התגובות שלך באשר למה שהיא או יתר בני המשפחה שלו עושים. אני לא בטוח אם יש בך שלוות נפש שתקל עלייך לכעוס פחות, ותאפשר לבן זוגך להיפתח יותר ולהרגיש שיש מישהו שמקשיב מבלי להיות שיפוטי. העובדה שאת מתארת את אי השיתוף הזה כמפריע לך "ברמות שלא יתוארו", והתגובה האמוציונלית החזקה שלך מחשידה אותך בתגובות חריפות שגורמות לו לצאת מעימות אחד (כי הוא לא מספר לך על משפחתו, ולכן לא שומע ביקורת שלך), גם אם זה מכניס אותו לעימות אחר (איתך), כי אולי נוח לו יותר שאת כועסת עליו, ולא על המשפחה שלו ועל אמו.נקודה למחשבה.