חוסר שביעות רצון בזוגיות

שלום,
נשואה בשנות ה 30 +2בעלי עובד בעבודה די תובענית שדורשת ממנו המון ובין היתר גם נסיעות לחול. אני עובדת בעבודה מכובדת אך לא ממש ממצה את יכולותיי עד הסוף מאחר ואין כ"כ ברירה. המשכורת שלו גבוהה משלי והעבודה שלו דורשת יותר. כשהוא נוסע לחול מאוד מאוד קשה לי לקבל זאת בהבנה. תמיד זה יגרור ריב לפני שטס שזה הפעם האחרונה ושהוא חייב להפחית את התדירות וכו וכו וכו עד שבאישזהוא שלב אני נרגעת מפנימה ומתמודדת - כי אין ברירה. יאמר לזכותו שהוא בעל טוב ואבא טוב אבל יש תחושה שהעבודה שלו תמיד מקום ראשון - שוב כי אין ברירה. אני מוצאת את עצמי בכעס אבל לא באמת עליו אלא יותר על הקושי שלי להתמודד לבד. אין לי עזרה ובעוד שהוא "חוגג" לו שם בחול אני נקרעת פה בין העבודה לנקיונות לילדים שלפעמים יכולים לשגע פילים .... אני הרבה פעמים עייפה, מרגישה שהוא תופס את כל הבמה ולא משאיר לי הרבה מקום אבל הזכרתי כבר - כי אין ברירה. באמת שאין ....הרבה פעמים שהוא נוסע אני רוצה להראות לו שאני אישה חזקה, עצמאית שמסוגלת להתמודד לבד אבל אני לא, אני מיד חוזרת לאותו מקום ומתחילה לקטר לו כמה קשה... וכמה הילדים השתוללו. אשמח לטיפים איך להתמודד עם זה נכון יותר?

דנה יקרה,
בין השורות אני קורא במכתבך שני דברים שונים. האחד הוא מה שאת כותבת על פניו באופן ברור, והוא העובדה שאין לך שותף של חמישים אחוזים בבית, והעובדה שנראה לך שהחיים ככללם נוחים יותר לבן זוגך מאשר לך. יש בזה משהו לא הוגן, וזה נכון. האם יש דרך שבה תוכלי לפצות על כך מדי פעם, כמו הליכה לחברות או עם חברות ליציאה לאן שהוא, או בילוי אחר, גם אם זה יהיה בהוצאה כלכלית ולא כאשר בן זוגך ימלא את מקומך? - כי הרי לא תמיד זה אפשרי שייווצר שוויון, מה עוד שאת אומרת שבמסגרת היכולות שלו, הוא אבא טוב ומשקיע.אבל אני קורא גם עוד דבר, והוא חוסר שביעות רצון כללי שלך. לא ברור לי אם זה קשור למשהו בקשר הזוגי שלך ובחיבור הרגשי שלך לבן זוגך או שלו אליך, או משהו כללי לגמרי וקושי שלך לקבל אכזבות ואי הסכמות, שגורר התמרמרות וכעסים פנימיים. אבל עוד דבר שישנו שם, ושאת כותבת עליו גם אם לא במפורש הוא שאת לא מרוצה מהעבודה שלך. התיסכול הזה שיש לך, וההשוואה שאת עושה להישגים שלו ולהנאה שלו מהעבודה שלו גורמים לך לתיסכול גדול עוד יותר. אתם עושים החלטות זוגיות באשר ליכולת הפרנסה ובאשר ליכולת ולצרכים הזוגיים והמשפחתיים. אלא שנראה שאת לא מרוצה משיווי המשקל שהגעתם אליו. אם כך, אולי במקום להטיל עליו את האשם, ולכן לכעוס עליו, כדאי שתקחי את היכולות שלך, ואת המחשבה היצירתית שיש לך, ואת היוזמה שלך, ותחפשי פתרונות מעשיים שיוכלו לספק אותך. כשאת כועסת, לא רק את מרגישה רע אלא גם כל מי שלידך, הן בן זוגך והן הילדים. קחי אחריות, קחי יוזמה, וחפשי פתרונות. אולי תצטרכי להתגבר בדרך על רגשי אשם שיהיו לך כתוצאה של פיתרון כזה או אחר, אבל חשבי גם על זה, ואם רגשי האשם שלך מוצדקים או לא, ועל כל ההשלכות של פיתרונות אפשריים. אחרי הכל, יש לך יכולות גבוהות. נצלי אותן.