חוסר ריגוש בנישואין: מה חסר לך?

היי ד"ר,

אני בת 26 ואחרי זוגיות של שנה וחצי שנמשכה קצת יותר מדי, כנראה בגלל המשיכה שהיתה ביני לבין בן הזוג. אני אומרת את זה כי הקשר לא הצליח לפרוח ולגדול, כנראה בגלל פערי הבגרות והרצונות שלנו.

הבטחתי לעצמי שהבחור הבא יהיה בוגר ורציני, וידע שרוצה להיות בזוגיות לטווח רחוק ולמען הקמת משפחה.

שלושה חודשים לאחר הפרידה, היום, אני יוצאת עם בחור חדש.
בחור מאוד מרשים חיצונית ופנימית. גבוה, חייכן, ג'נטלמן, רגיש, מכבד, משפחתי, חבר טוב. באמת אין לי מילה רעה אחת עליו.
אנחנו נפגשים בתדירות דיי גבוהה כי אנחנו שכנים, ויצא לנו לעשות פעילויות מגוונות ולדבר שיחות עמוקות על אף תקופת הקורונה.
ולמרות שהבחור מכיל את כל מה שרציתי ב"רשימה", חסרה לי משיכה.
חסרה לי התשוקה, הריגוש.
מוצאת את עצמי מייחלת חטיפת אי וודאות שלו כלפיי כדי שזה יעורר אותי ויגרום לי להתאמץ, להתרגש, להשקיע.

יכול להיות שזה בגלל שהפרידה עוד טרייה.
יכול להיות שזה כי התרגלתי לזוגיות שיש בה המון תשוקה אבל גם המון אי וודאות, כי הבחור הקודם לא היה מוכן להתחייב באמת לקשר ארוך טווח.

אני לא מצליחה לשחרר את המחשבות על ה"חוסר משיכה" שלי. מרגישה שמכריחה את עצמי למגע פיזי.

ושוב, אין שום סיבה שארגיש כך.

אני לא יודעת מה לעשות..
אתה חושב שאני יכולה לעשות משהו עם עצמי שישחרר את ההרגשה? שישפר אותה? משהו שאני יכולה להגיד לו?
הייתי רוצה שזה יצליח, הוא בחור מקסים..

תודה מראש

מאיה יקרה,
יתכן שאת מזהה נכון לגמרי את מה שקורה איתך. כי הרי יש לו את כל מה שהיית מאחלת לעצמך, פרט למה שיש לך, או שחסר לך, והוא הריגוש. את מאבחנת את זה בכך שאולי זה "בטוח מדי", שאולי לכן חסרים לך הפרפרים. זו בהחלט אפשרות. אבל אם זה רק זה – את עלולה להפסיד משהו שיום אחד בעתיד אולי תגעגעי כי פעם, כאשר הנישואים ותיקים, והיחסים ביניכם טובים, ויש לכם ילדים – אפילו לא תחשבי על זה, והדבר שתהיי הכי שמחה בו זה הביטחון בו ובקיום ההדדי שלכם, ובעובדה שהוא גבר שאפשר לסמוך עליו.אני לא יכול לדעת אם זו הסיבה היחידה. אבל זו הסיבה היחידה שאת חושבת עליה – והיא לא מנותקת מהמציאות. לכן אני אומר - אם זו הסיבה, אז הדבר העיקרי שאת אמורה לנסות לשנות אצלך הוא 'ההשלמה'. ללמוד להשלים עם דברים טובים שיש לך. ללמוד אולי לשמוח גם בדברים שהם טובים לך גם אם לא התאמצת בשבילם.אי הודאות שהיתה לך בקשר הקודם – יוצרת באמת בעייה. כי היא רכבת הרים רגשית. מצד אחד יש בה תהומות רגשיות ואכזבות רבות, ואפילו השפלות. אבל בדיוק הדברים האלה מעצימים את המחשבה ש"הנה, עכשיו, סוף סוף זה עובד!" – ברגעים הטובים, או כאשר נראה שהוא מצטער, והוא טוטלי ואומר לך שאת הכל בשבילו, עד שהרגעים האלה הופכים להיות שיאים, אותם שיאים שחסרים לך עכשיו – עד לנפילה הבאה.