חוסר רומנטיקה בזוגיות: מה לעשות?

שלום רב .
..אני בת 27 נשואה 4 שנים עם ילדה אחת ועוד אחד בדרך.בשנה האחרונה אני מרגישה שהנישואים לא אותו דבר כמו שהיו בהתחלה.אין בנינו שום להט ורומנטיקה. בעלי כל הזמן עסוק בעבודה או בטלויזיה , ומחפש להיות לבד .ואני מנסה להתקרב אליו אבל לא יותר מידי נדבקת.אנחנו כמעט ולא יוצאים לבד רק שנינו , והאמת שאנחנו עובדים מאד קשה , ומגיעים די מאוחר בערב.אני אומרת לו מידי פעם שזה מציק לי אבל זה לא ממש עוזר .כשהוא רוצה סקס הוא נדבק עד שהוא "מקבל"אבל זה לא קורה הרבה , במיוחד עכשיו בגלל ההריון.בגדול אנחנו מתווכחים כמעט על כל דבר שאפשרועושים המון דווקא אחד לשני .ככה אני מרגישה ... ורוצה לתקן אבל לא יודעת איך???הצעתי לא פעם אחת ולא פעמיים שנלך לטיפול אבל הוא לא מוכן לשמוע.האם יש לך רעיון יותר טוב ? ומה היית מציע לי לעשות.

ה יקרה,
את מתארת מצב שבו אין ביניכם להט ורומנטיקה. לא מצידך, וגם לא מצידו. שניכם עסוקים מדי, והוא, כשהוא בבית, כנראה לחוץ מדברים שונים, ומוצא לו מפלט בטלויזיה. זה שאתם מביאים עוד ילד עכשיו, רק יוסיף לחץ. וכששניכם לחוצים, ומחפשים קשר, פירגון הדדי והערכה הדדית, כדי לקבל גם קצת סיוע ולהקל על הקושי היום-יומי, אתם רואים יותר איש את עצמו. התוצאה היא שקשה להיות לכם אמפתיים (כי אמפתיה בהכרח מוליכה לנתינה), ואתם מתוסכלים זה מזה, ומכאן הויכוחים על כל דבר קטן, כשלמעשה, הויכוחים הם על הערכה הדדית וחיפוש אמפתיה של הצד השני.טיפול אמור לסייע לכם לראות זה את זו מחדש, ולהפוך את הזוגיות שלכם לשותפות טובה יותר. אם הוא לא יסכים, את יכולה להתחיל בצעדים משלך, כלומר, להקשיב לו, להפסיק לעשות דווקא, לדבר בקול רך, ובעצם, הכי טוב עבורי זה לכוון אותך לדיאלוג שהיה לי כאן בעבר:http://www.starmed.co.il/Forum/?ForumID=93&MsgID=697751ואחר כך:http://www.starmed.co.il/Forum/?ForumID=93&MsgID=716801

תודה על תשובתךקראתי את הדיאלוג עם הארהבית...ומאד שמחתי לראות שדברים משתפרים .הבעיה אצלי היא שבעלי לא "מקטר" שמפריע לו (כנראה שלא מפריע לו)הוא אף פעם לא בא אלי ואמר לי שחסר לו הרומנטיקה או היציאות והבילויים.אני גם רוצה לציין שהוא עוזר לי המון בבית והוא אבא מדהים...אבל בניני זה פשוט "הלך לאיבוד" וחבל לי , אנחנו מאד אוהבים זו את זה ואני ממש רוצה לשנות את הקשר הזה שרק בכאסח כל הזמן.אני נותנת מעצמי המון ומוותרת על הרבה מעצמי בשבילו . ואני מרגישה שלא רק שאני לא מקבלת את אותו היחס אלא שאפילו אין טיפת הערכה , על מה שהוא מקבל.אני נותנת המון למען המשפחה שלו , ומרגישה שכל הזמן אני צריכה להתחנן כדי להיות גם עם המשפחה שלי (הם קצת יותרר רחוקים אז אנחנו באופן טיבעי נמצאים עם המשפחה שלו יותר)וכל דבר שאני רוצה להשיג או לעשות אני מרגישה כמו ילדה בת 12 ששואלת את אבא שלה אם הוא מרשה לה...אתה מבין אותי ??????????

ה יקרה,
מוזר שאת אומרת שהוא לא מקטר, וששום דבר לא מפריע לו, ובכל זאת אתם רבים הרבה ובכסאח כל הזמן. משהו לא מסתדר כאן. אם הוא מסתדר עם זה, והכל טוב לו, אז בטח את לא, ואת היא זו שמקטרת ורוצה שינוי. אז אם את מרגישה שאת לא מקבלת בתמורה לנתינה שלך, אולי את לא נותנת מעצמך את הדבר הנכון? אולי במקום להשקיע בכל הנתינות הללו, תשקיעי בהן קצת פחות, ובמקום זה תשקיעי יותר ביכולת הנפשית לא לדרוש יותר ממה שאת מקבלת, ואת מה שאת מרוויחה בהשקעה המעשית (זמן ומשאבים), תשקיעי קצת בעצמך (תקדישי יותר זמן לדברים שמעניינים אותך: פינוקים, ספרים, ספורט). הוא ממילא לא יקטר, או אולי אפילו ייקח קצת יותר אחריות על עצמו, ואת תקטרי פחות כאשר תשמרי משהו לעצמך.מבינה מה אני אומר? את נמצאת במצב של שיווי משקל בין הנתינה לקבלה, שאינו מתאים לך. שני את מאזן הנתינה כך שיתאים לך יותר, ותבדקי מה קורה, ואם את מצליחה להגיע לשיווי משקל יציב במקום שיותר נוח לך.ובמקום שאת לא צריכה לשאול, כי לא מדובר בהוצאות גדולות, נסי לא לשאול. בעיקר אם זה לא סוג הדברים שהוא שואל אותך. סמכות ואותוריטה זה לא רק משהו שלוקחים, זה גם משהו שנותנים. אז במקום לקטר שלא נותנים לך, תקחי.אולי עד שתשמעי אותו מקטר, ואז יהיה מקום למשא ומתן.