חוסר מחויבות בזוגיות: מה עושים?

שלוב רב-אנו בני זוג באמצע שנות שלושים לחיינו. בקשר חם ואוהב שנה וחודשיים.בן זוגי טוען כל הזמן שהוא רוצה להתמסד ואני אהבת חייו ואפילו שעיצב לי לאחרונה טבעת אירוסין.בד בבד- שנים הוא נאבק עם עצמו בעניין רכישת דירה. שנינו עובדים במקומות עבודה מסודרים- הכנסות של מעמד בינוני- עובדי קשה עבור הכסף.בעניין רכישת הדירה כבר קרה מספר פעמים שהוא רמז לי שהיה שמח אם הייתי משתתפת כלכלית כבר עכשיו (לפני מיסוד הקשר). אני והורי, השמרנים יותר מסרבים ומבקשים- קודם מיסוד ואז עזרה של שני ההורים וכך יהיה קל יותר.כך קרה שפיספסנו דירה שמאוד רצינו- כי לטענתו הוא לא רוצה להישאר עם מינוס בבנק ורוצה להיות מחושב.העניין הוא שהוא קצת קר אליי כי הוא מרגיש שעם סיוע מצידי כרגע ניתן לרכוש.רציתי להתייעץ :האם פעלתי נכון? וכיצד ממשיכים מכאן? יש לי תחושה שהוא נוטר לי על כך ואין בכוונתי להתגמש כי אין בינינו קשר מחייב כרגע ואם בסוף לא ייצא לפועל?אודה לעצתךבברכת יום טוב

חסויה יקרה,
הגדרת זאת הכי טוב, אני חושב, בכך שאת לא בטוחה במחוייבות שלו. ומכאן שאת לא רוצה להשתתף כלכלית, כי את לא בטוחה שלא תישארי קרחת מכל הכיוונים. הוא רואה את זה, הוא אומר לעצמו, ובמידה לא פחותה של צדק, שאת היא זו שלא מחוייבת אליו, או לפחות שאת לא סומכת עליו. והוא צודק, מן הסתם, כי כמו שאת אומרת, את לא מוכנה להתגמש, כי אין ביניכם קשר מחייב, "ואם זה לא ייצא לפועל?"אני לא יודע מדוע אינך סומכת עליו, אבל זו עובדה. יש פתרונות בתנאים כאלה, ואפשר היה להסתדר עם דירה בעזרת חוזה כלכלי כתוב כלשהו ביניכם. אבל את לא סומכת עליו. וכשהוא אומר "כל הזמן" שהוא רוצה להתמסד, את אומרת שהוא רק "טוען" כך... את פשוט לא מאמינה לו. האם זה בגלל שהוא לא עושה משהו ממשי בעניין הזה? האם זה האופי שלך? האם זה האופי שלו? האם אלו הורייך שאינם סומכים על אף אחד? האם למישהו אחר היית מאמינה יותר?ואולי כדאי שתלכו ליעוץ זוגי כדי להבין מהם מקורות אי האמון שלכם.

תודה דוקטור על תשובתך וכמה נקודות נוספות ברשותך:זה נכון שלי (וגם להורי) יש קושי מסוים להאמין לאנשים- אני במישור הזוגי כבר שמעתי מילים והבטחות רבות שהתבררו כהבטחות שווא ואיני רוצה לקחת סיכון כה גדול שכרוך גם בעול כספי. אפשרות של חוזה כלכלי עלתה אך אופציה זו נשמעת לי קרה ומנוכרת.האין זה הגיוני לדבר קודם על מיסוד ורק לאחר מכן להשקיע כספים בבית משותף? האם אני כה חריגה בהשקפתי? (מתשובתך עולה שהוא צודק ואני מגזימה)לגבי דיבוריו על התמסדות- נכון, לא עוברים ימים רבים בלי שידבר על כך אבל זה כל מה שזה כרגע- דיבורים. ואני מחכה למעשים וכל פעם נאמר לי שעוד מעט, עוד קצת ועד כה זה לא הגיע.(אנו ייחד שנה פלוס) כאמור, אני וגם הוא, באמצע שנות השלושים לחיינו, אז למה להמתין עוד אם אני אהבת חייו?גם בנושא דירה- הרי היו לו הזדמנויות לרכוש דירה אפילו לפני שהכיר אותי- אך כנראה מחשש מסוים, לא עשה זאת, שוב- דיבורים ללא מעשים ווהתחלתי לחשוד שהוא חושש ממחויבויות (הוא מכחיש)אם תוכל לשפוך אור נוסף על הנושאים שהעליתי אודה לך מאוד

חסויה יקרה,
את מדברת, אם כן, על שני מרכיבים במשוואת האמון. האחד הוא לא שלא מדברים על מיסוד, כי הוא מדבר על מיסוד, אלא על שלא עושים שום דבר בעניין הזה. והדבר השני, הוא חוסר האמון הבסיסי שיש לך, בין היתר בהשפעת הורייך, אבל לא רק.אז אולי כדאי להניח לעניין דירה, עד שתעשו את הצעד הבא במחוייבות הזוגית. יתכן שתפסידו הזדמנויות, אבל זה המחיר של הרצון לא להסתכן. כאשר תהיו מוכנים, וכאשר תהיו מחוייבים זה לזו גם באופן מעשי, תשקיעו. ועד אז – כדאי גם לך להניח לעניין, כי במכתבך הראשון קראתי גם אכזבה שלך (כתבת "פספסנו דירה" בלשון רבים). את לא יכולה לדרוש ממנו להתחייב מעל למה שהוא יכול, כאשר גם הוא לא בטוח שיהיה לו גב כלכלי אחר-כך, בדיוק כפי שאת לא רוצה לתת את הגב הזה, מבלי להיות בטוחה שבאמת תהיו ביחד. אז בינתיים, תעבדו קודם כל על הקשר והמחוייבות, ורק אחר-כך על התחייבויות כלכליות.

תודה רבה לך. מאוד מעריכה את המענה המהיר והמקצועי- יישר כוח!