חוסר יציבות רגשית: מה המקור?

אני (23) וחבר שלי (25) ביחד שנה ו-3 חודשים.אני בקרוב אמורה להתחיל עבודה חדשה אחרי תקופה ארוכה שבה לא עבדתי. (בעבודה האחרונה עבדתי יחד עם החבר).ויש לי פחד כזה שאולי אני אכיר שם מישהו ושאיכשהו יתפחתו גם רגשות. אני מאוד פוחדת מזה, כי אני לא רוצה לאבד את חבר שלי. אני מאוד אוהבת אותו, ואני יודעת שאני בחיים לא אמצא מישהו כמוהו, והיו לי כבר קשרים ומערכות יחסים בעבר, אבל אף פעם לא הרגשתי כמו שאני מרגישה איתו. ואני חושבת גם על זה שאם יקרה וניפרד אני תמיד אחפש מישהו שיהיה דומה לו ושתמיד ישאר לי רגש אליו. המחשבות האלה מטרידות אותי מאוד וגורמות לי להרגיש שמשהו אצלי אולי לא בסדר?גם תמיד שאני רואה כל מיני בנים (גם כאלה שאני מכירה וגם כאלה שלא) אני כאילו ישר מתחילה לחשוב על כל הקטע של זוגיות. על זה שיש לי חבר, או על סיבות למה אני לא יכולה להיות עם אותו בנאדם, או שאני מפחדת שיתחילו איתי כדי שלא יתפתח שום דבר (למרות שכבר דחיתי כאלה, ואחרי שאותה סיטואציה עברה זה נשכח ממני). ואני תמיד חושבת לעצמי אם עוד מישהו מרגיש כמוני? (נגיד אחותי שנשואה).זאת הרגשה כל כך מוזרה, אני מקווה שהבנת את כוונתי, כי זה מאוד מאוד מפריע לי והייתי רוצה שזה ייפסק.(חשוב לי לציין שההרגשה הזאת קיימת אצלי המון זמן. גם שהייתי בלי בן זוג. פשוט עכשיו זה יותר מטריד אותי).למה אי אפשר לראות בנאדם בלי לחשוב על כלום? פשוט לעבור הלאה..אשמח לעזרתך.תודה.

מ.מ. יקרה,
שאלת שאלה מעניינת. את אומרת בה שאת מרגישה שחסרה בך יציבות רגשית, שאת לא מבינה את מקורה. יש לך חבר, ואת חוששת שתפתחי רגשות כלפי אחרים ברגע שתכירי מישהו אחר, גם אם אלו יהיו יחסי עבודה. כאילו כל קשר עם גבר, וגם אם זה קשר של יחסי עבודה בלבד, את רואה כקשר זוגי פוטנציאלי. השאלה מדוע אינך רואה שיחה סתמית או מקצועית עם גבר כמה שהיא בלבד, היא שאלה מעניינת. זה לא אומר שלא יחזרו אחריך מדי פעם, זה לא אומר שלא ינסו לפלרטט איתך, אבל זה אומר שאת לא מאמינה בכוחך להשאיר את השיחה היכן שאת רוצה להשאיר אותה, כאילו אין לך כוח רצון משלך. אולי את צריכה להרגיל את עצמך ליחסים שאינם יחסים זוגיים. אולי את צריכה לעבוד על נקודת המבט שלך של יחסי גברים-נשים (ואולי גם נשים-נשים: האם את רואה נשים רק כמתחרות על גברים, או בכל זאת גם כחברות אפשריות?) במישורים שונים, ולא רק במישור הזוגי. יתכן שאת צריכה טיפול פרטני בעניין זה, כדי שלא להרגיש אולי כל הזמן במאבק תמידי, ואולי כדי שלא להרגיש במצב חרדתי בתקשורת עם גברים, ובעצם, אולי גם עם נשים?ועוד שאלה שאפשר לשאול היא אם את בטוחה שאת אוהבת את בן זוגך. כי את זה לא כתבת במפורש. אולי את חוששת לאבד אותו כי את חושבת, רציונלית, שהוא טוב לך, אבל לא בטוחה ברגש שלך?

אני רוצה בחברתו כל הזמן, תמיד שקורה משהו רע או טוב אני מיד רוצה להיות איתו או לדבר איתו, הוא הבנאדם היחיד שמכיר אותי הכי טוב והוא יודע עליי הכל ואני פשוט לא רואה את עצמי בלעדיו. אני אוהבת אותו ולא רוצה לאבד אותו. (עכשיו אני כותבת את זה ויש לי דמעות בעיניים).האם יש קשר להרגשה הזאת אולי לחוויות שעברתי בגיל צעיר יותר? בעיקר הרגשה של לבד. גם מבחינת בני זוג וגם מבחינת חברות.ואיך מטפלים בבעיה כזאת?תודה רבה!

מ.מ. יקרה,
הצעתי לך מספר סיבות אפשריות, ולא התייחסת אליהן. אם תרצי לדעת יותר ולהבין יותר, אולי כדאי שתשקלי יעוץ פרטני באופן מסודר, כי עושה רושם שבאמת משהו חבוי שם אצלך שאת לא מוציאה החוצה. ואולי באמת שווה לך להוציא אותו החוצה.