חוסר יציבות רגשית בזוגיות

אני גרושה, בת 28. הייתי עם חבר שלי כ-7 חודשים. הקשר התחיל ממש טוב, הרגשתי שאני יכולה לספר לו הכל והוא לא ישפוט אותי לפי הסטיגמות. סיפרתי לו על הנישואיין שלי, על המאהב שהיה לי 3 שנים ואותו אהבתי. ושלא שמחתי לחיות בשקרים ולהיות בקשר עם אדם נשוי, זה לא טבע שלי. כבר התגרשתי, נפרדתי מהמאהב ההוא, היו לי קשרים אחרים קצרים ודי מייאשים עם רווקים תל-אביביים טיפוסיים. עד שפגשתי את נ. - הוא בחור עם עבר דתי, שחזר בשאלה, כי לא מצאה הוכחה חד-משמעית לקיום אלוהים.. כפי שאמרתי, הקשר התחיל טוב, אחר כך היתה תקופת משברים מכל מיני סיבות, אפילו היינו שבוע במין הפסקה כזאת, אחרי שהוא בעצם רצה להיפרד. אז באותו שבוע לא ישבתי לגמרי בבית, אלא פעם יצאתי עם ידיד ופעם אחת גם לאיזה מין דייט על קפה. לא קרה שום דבר מעבר לקפה. אחרי זה בכל זאת חזרנו והמשכנו ואני גם הייתי מבולבלת ולא סגורה על עצמי ולא תמיד התנהגתי אליו יפה. עד שיום אחד זה קרה לי - הרגשתי שאלוהים שלח לי מתנה, את כל מה שביקשתי - ורק הייתי צריכה לפתוח עיניים, לראות ולקבל. ומאז אני משקיעה את כל כולי בקשר הזה. מנסה להבין אותו, לעשות לו טוב - מבשלת, מכבסת, מגהצת. והכי חשוב - מדברת איתו כשהוא במשברים, שעות, מנסה להסביר לו את עצמי, את כל המעשים שלי, את הפחדים שלי. אפילו עברנו לגור יחד לפני כמה שבועות. לכל הבקשות שלו - הסכמתי. כולל לעבור גיור (אמא שלי לא יהודייה) שזה תהליך לא קל ואין לי בו בעצם צורך פנימי אמוני. זה בשבילו ובשביל הילדים ובשביל המשפחה הדתית שלו.ואתמול - הוא שוב הודיע לי שלא יכול להמשיך איתי. שאין לו אמון בי. שאם אני לא לידו - הוא לא יודע מה קורה ויכול לדמיין כל מיני דברים רעים. הוא מגדיר את החיים שלו כ"חיים בתנאי אי וודאות", וזה בלי קשר אלי. יש בעיה בסיסית לא לדעת משהו, להתמודד עם חוסר מידע. הוא תמיד חייב לבחור לבד והעולם כאילו חייב לספק לו את כל האינפורמציה. וכשזה נוגע בי - זה הופך לבלתי נסבל. אני ביקשתי כבר סליחה על כל מה שעשיתי לא בסדר. אני באמת מרגישה שמאד השתנתי, שכל הרצון שלי זה הוא, היחסים שלנו, הבית שלנו. כמעט דיברנו על חתונה לפני כמה ימים והיום שוב - הוא כבר לא רוצה לגור איתי ובכלל להיות איתי בקשר. אני מנסה לשכנע אותו לא לוותר, שאם יש לנו בעיה ספציפית אחת (ובאמת אני לא יכולה להצביע על בעיות אחרות) - אז צריך להשתדל, להתאמץ לפתור אותה. ואם לא הולך לנו לבד - אז עם פסיכולוג או מטפל זוגי. לברוח זה הכי קל, אבל האם זה נכון?אני מקווה שהצלחת להבין משהו מהתאור המבולבל שלי. האם יש פתרון לבעיית אי אמון הזאת????? בא לי לצעוק "הצילו"....

אליס יקרה,
הוא די צודק בכך שזה לא בהכרח את. הוא גבר שלא לגמרי מוצא את מקומו בעולם, ואולי עסוק בפחדים ובחרדות שלו, ואת מספקת לו אותם. אולי דווקא משום שהוא רוצה בך, ואת מספקת לו חרדה גדולה מאד – להפסיד אותך, ובאופן שאינו בשליטתו, ואולי משום שהוא לא רוצה בך מספיק ולא יודע לומר זאת, וכך או כך, הוא מתנדנד בין רוצה ללא רוצה. חוסר היציבות שלו הוא כמו מאזניים עדינים, שתוספת קטנה לפה או לשם יוצרת מצבים של "כן" ו"לא" ללא מצבי ביניים. לו היית עם גבר יציב יותר, היה קפיץ חזק יותר במאזניים מטה את הכף מצד לצד הרבה יותר לאט, והיית מבינה יותר טוב מה הוא חושב או רוצה.אם תצליחו להגיע ליעוץ זוגי, מה טוב. לפחות תנסו לראות אם יש אפשרות לשפר את היחסים ביניכם ולייצב אותם (גם אי היציבות שלך לא הפחיתה את החרדות שלו). ואם לא... את מפסידה אהבה גדולה, אבל זוגיות בלתי יציבה.