חוסר יציבות בקשר: מה עושים?

שלום
ד"ר אורן,אני בן 21 וחצי, בגיל 18 הכרתי מישהי(היא בדיוק בגיל שלי), נהפכנו לזוג מהר מאוד.. התאהבתי בה מאוד. היא הייתה האהבה הראשונה שלי, אני הייתי מאוד תמים והיא כבר הייתה יותר "משופשפת" ביחסים כי כבר היו לה בני זוג קודמים(אף פעם לא משהו רציני כמו הקשר הזה אבל בכל זאת). אפשר להגיד שבשנה וחצי הראשונה הייתי ממש סמרטוט שלה, כל היום הייתי רק נותן אהבה,מחבק,דואג,קונה מתנות כל הזמן,מפחד שהיא תלך, ממש כמו ילד. והיא אכן מיהרה מאוד לעזוב אותי הרבה פעמים על שטויות, היא חזרה בסוף תמיד אבל רק כשאני כבר ויתרתי. אני כן חושב שהיא אהבה אותי גם באותה תקופה, וגם הרגשתי את זה רוב הזמן, רק שברור שהתנהגות כמו שהייתה לי גורמת לבחורה ללכת. בכל אופן, בשלב מסוים, כנראה עם הבגרות ועם הלמידה מהקשר, הדברים השתנו.. הפכתי כבר ליותר אסרטיבי ועם יותר ביטחון, פחות השקעתי ופחות נתתי אהבה. לא בכוונה, ולפעמים רציתי שדברים יתחילו לבוא גם ממנה. בכל השלב הזה היא המשיכה עם ההתנהגות הילדותית שלה, לריב על שטויות, להיפרד כל שבוע על שטות אחרת במקום להישאר ולהתמודד.. אהבה הייתה בכמות מאוד גדולה. באמת. רק שאני מרגיש שהיא באיזה שלב לא התבגרה ואני כן. הריבים שלה איתי באמת היו על שטויות של ילדים שלומדים בחטיבה או בתיכון, הרבה מאוד פעמים ניסיתי לשבת איתה ולהסביר לה שהתבגרנו ועברנו כבר את השלב הזה אבל היא המשיכה. ריבים על שטויות כל הזמן ובשלב הזה היא גם התחילה לריב איתי על החוסר אהבה שלי.. כל הזמן הזכירה לי את ההתחלה כמה שאהבתי אותה והיא כעסה שאני כבר לא כזה. לדוג', היו מצבים שהיינו שוכבים במיטה, היא הייתה יכולה להתחיל לריב איתי למה אני לא מחבק אותה, אבל ממש לריב. אני הייתי כועס שהיא לא עושה דברים בעצמה ורק מצפה ממני. ככה זה נמשך ונמשך עד לפעם האחרונה שהיא נפרדה ממני, ושוב ציפתה ממני לעשות את כל העבודה(מילים שלה:"ציפיתי שתתפוס לי את היד ולא תיתן לי ללכת, שתסתכל לי בעיניים ותגיד לי כמה אתה אוהב אותי"). עכשיו בטח זה נשמע כאילו ממש אני מפלצת שלא נותנת אהבה ובגלל זה היא עזבה אותי, אז לא. אמנם יש הבדל בין איך שהייתי בתחילת הקשר, אבל הייתי נותן אהבה במידה יותר נכונה ונורמלית(בעיני)!כאן חשוב לי להכניס את הרקע שלה, היא מאוד תלותית ומאוד מאוד מאוד מאוד מפונקת. בצורה שאם אתחיל לפרט אני לא אגמור. היא באה מבית שהאמא מאוד דומיננטית והאבא הוא כזה שכל הזמן נותן ומרצה.. אפילו שאישתו מתייחסת אליו לא יפה. הייתה לי אפילו שיחה עם אמא שלה עם מצב הקשר שלי ושל הבת שלה.. היא אמרה לי בעצמה שהיא יודעת כמה היא מפונקת ושבגיל צעיר אפילו הם היו אצל פסיכולוג שאמר שהיא נורא תלותית וילדותית כי אמא שלה כמו לביאה עליה, לא נותנת לה חופש.וזהו, אנחנו פרודים כבר חודש..בגלל שלטענתה היא רוצה גבר שכל הזמן יתן לה אהבה. וקשה לי כי אני אוהב אותה.. אבל אני לא יכול לחזור למקום שרק מצפים ממני לעשות כל היום ושאני לא עושה אז רבים איתי על זה. מתוך היכרות שלי איתה, תמיד כשהיא נפרדת היא חייבת לריב בזמן הפרידה על דברים ולהגיד כמה היא כועסת ולא רוצה יותר קשר בחיים כדי להפחיד וכדי שאתחיל להילחם. היא עשתה את זה גם הפעם אבל אמרתי לה בעצמי שאני רוצה לנתק את הקשר וכאן הקשר נותק.אני צריך עצה ודעה, האם אולי בעצם הבעיה היא בי ואני עיוור אליה? להמשיך הלאה? להילחם בכל זאת? ומה הדרך הטובה ביותר?תודה לך.

אורי יקר,
הגדרת נכון את הקשר כאשר דיברת על בגרות. הקשר היה בלתי יציב ביניכם. אתה שואל אם האשם בך, וקשה לי לתת לך תשובה ישירה כי אני שומע את תאור העניינים מפיך בלבד. תמיד, כאשר צד אחד דורש תשומת לב והשני נותן פחות, השאלה היא היכן נוצר שיווי המשקל. לפי הפרידות התכופות שלה כניסיון שלה להשיג ממך יותר, אז כנראה שיש לה בעייה בבניית יחסים, ובודאי חוסר יציבות רגשית או לפחות חוסר הבנה עד כמה פרידות תכופות יכולות להזיק לקשר. ולכן, אני לא בטוח שמדובר בעיקר בכך שאתה לא יודע לתת תשומת לב, אלא בכך שהיא מתערערת מכל דבר קטן, או משתמשת בכל דבר וארוע קטן כדי לשלוט יותר, וכדי להתגבר על החרדה שלה שמא לא תתן לה תמיד את מה שהיא רוצה.עד כמה שאתה אוהב אותה, זה לא תמיד מספיק. לא תמיד אהבה מבטיחה קשר טוב ויציב, או אושר. יציבות רגשית עוזרת לכך בהרבה, ויש לא מעט מחקרים שמצביעים על כך. חפש יציבות רגשית ותן לאהבה להגיע איתה ביחד, ואז תוכל להיות מאושר יותר.

אתה מקסים ד"ר, תודה!

יש לך אולי רק עצה לתת לי איך להמשיך הלאה? כי נורא קשה לי כשאני קם בבוקר.. או סתם ככה באמצע היום כשנזכר.. עבר כבר חודש ולא שיניתי יותר מידי בחיים שלי....

אורי יקר,
אנא קרא את מכתבי לטל, 15 שאלות מתחת לשאלה שלך. אמנם הסיבות שלה לפרידה היו קצת שונות, אבל הקושי להתמודד עם התוצאה דומה, ועל כך כתבתי לה.