חוסר יציבות בזוגיות: מה עושים?

שלום רב,
אני בת 27, נמצאת כבר שנתיים בקשר זוגי עם בחור שמבוגר ממני בשנה וחצי והגעתי לנקודה בה אינני יודעת אם אני רוצה להמשיך את הקשר או להפסיק.אני מאוד זהירה בכל הנוגע לזוגיות (ובכלל בחיים). יש לי עקרונות שגיבשתי לעצמי במשך 27 שנות חיי ואני משתדלת לדבוק בהם וכן, אנימעדיפה קשר שמתפתח בצורה מובנת, לא פזיזה מדיי ולא "נמרחת". בן זוגי הוא מאמין גדול בתחושות ואינטואיציה וכן הוא עמוס בסתירות פנימיות.בשלושת החודשים הראשונים של הקשר שלנו בן זוגי לא הפסיק לחזר אחרי והשקיע מאמצים רבים. הוא הציע שנעבור לגור יחד ואפילו דיבר על חתונה (אחרי 3 חודשים!), לאחר חמישה חודשים אני העלתי את עניין המגורים המשותפים ומצאתי כי בן זוגי חזר בו מהרעיון והוא מרגיש כרגע "אחרת". לטענתו, הסירוב שלי לפני כן, שינה משהו בתחושות שלו. לאחר 4 חודשים, הוא החליט להפרד ממני בטענה שהוא מבולבל ומדוכא. שבועיים לאחר מכן הוא התחנן שנחזור. חזרנו ו-4 חודשים אחר כך עברנו לגור יחד. בערך בתקופה ההיא, הוא חשף לפני בפעם הראשונה את חששותיו לגבי נישואים. לי, יש עמדות מאוד ברורות בחיים לגבי מה אני רוצה. אני יודעת שאני רוצה משפחה וילדים ואני חושבת שזה משהו שצריך להגיע מתוך אהבה אבל גם, במידה לא מועטה, מתוך החלטה, החלטה עקרונית אפילו, שזה הבן אדם שאני אוהבת, עליו אני סומכת ואיתו אני רוצה לחיות.לפני חודש, אחרי 9 חודשים בהם גרנו ביחד ואחרי שנתיים של חברות, הפתיע אותי בן זוגי ואמר לי שהוא חושב ש"הקשר בנינו לא מספיק משמעותי בשביל חתונה". שאלתי אותו האם הוא רוצה בכלל להתחתן, ותשובתו הייתה, שהוא כבר לא יודע מכיוון שהיו ולו מספר מערכות יחסים רציניות בעבר ואף אחת מהן לא הגיעה לחתונה... אני הצעתי שנפרד. יום לאחר מכן דיברנו על כל מה שקרה הבנו, שכל הזמן הזה שגרנו היחד משהו בנינו קפא. לא היו יותר מדיי רגעי התרגשות, הכל התנהל על מי מנוחות וזה לא נתן מקום להתפתחויות ולהתקדמות.במהלך החודש האחרון, אני איבדתי את שלוותי, עקב אותה שיחה בה חשף בן זוגי את רגשותיו בפני. בגדול אפשר לומר שהקשר בנינו היה רגוע עם המון אהבה אבל ישנן בעיות תקשורות שנובעות בין היתר, מתפיסות העולם השונות שלנו. כרגע הוא מבקש ממני, שלאחר ש'הנחנו את הקלפים על השולחן', ננסה לשקם את הקשר שלנו, בגלל שעדיין קיימת אהבה. מבחינתי, אני לא יודעת אם אני יכולה לסמוך עליו עוד. ההתנהגות ה-"יו יו" שלו, פשוט גרמה לי לאבד אמון. אני מרגישה שיש בי שני כוחות מנוגדים בעלי אותו משקל: מחד- העייפות וחוסר אמונה ומאידך, רצון לשנות, לתקן, רגשות של אהבה ופחד שאולי זאת תהיה החמצה.עקב עניינים טכניים אחרים, אני צריכה לקבל החלטה בימים הקרובים. אני מרגישה שאני לא רוצה לתת סתם עוד ניסיון ונראה (אני גם קצת לחוצת חתונה...) ויותר מהכל, אני לא יודעת איך אני אמורה לקבל החלטה כזאת. נסיתי לערוך טבלאת "בעד נגד", נסיתי ללכת עם האינטיאוציה וניסתי להיות קשובה לרגשות. עדיין המצב נשאר סטאטי.כיצד אני אמורה לקבל החלטה.אשמח אם תעזרו לי.

מישהי יקרה,
תפישת העולם שלך בנויה ומסודרת, והוא מאלתר, לפי מה שהוא מרגיש באותו רגע. זה גורם למתחים, וגם לחוסר יציבות בחייך, שקשה לך איתו. מה עוד שאת יודעת מה את רוצה ובאיזה קצב, ועם בן הזוג הנוכחי את לא בטוחה שתגיעי לזה.הבנתי שלאחר שאמר את מה שאמר, ולאחר שהגעתם לתובנות לסיבות לתחושות שלו, הבנת מזה שאולי הוא כן יהיה מוכן להתקדם בקצב שלך, אלא שאיבדת אמון בכך שהוא יישאר בדעתו גם בהמשך. אולי את צודקת. במקרה הזה, יתכן שיעזור לכם יעוץ זוגי, שיבחן את היכולות והרצונות, החרדות והתקוות של שניכם, וייתן לו אולי כלים להתגבר על הפחדים שלו מנישואים. אולי. אלא שזה תהליך שייקח עוד מספר חודשים עד שתוכלי להיות בטוחה, אם בכלל. זהו גורם זמן שאת צריכה להתחשב בו.אבל הייתי רוצה להוסיף לך עוד נקודה למחשבה, על עצמך. נראה לי שהצורך שלך בעולם מסודר, עם כללים ברורים, עם "לשים את כל הקלפים על השולחן", עם לוח זמנים מסודר, ועם יציבות ובנייה מסודרת של העולם הזוגי, נובעת מפחדים שיש לך משינויים, מהלא מוכר, ומהצורך להיכנס לטריטוריות חדשות שלא תכננת איך מתמודדים איתן הרבה קודם. במילים אחרות, את פחות גמישה. אני לא אומר לך את זה בהכרח כמשהו שאת צריכה לשנות. אני אפילו לא אומר לך את זה כדי שיהיה לך קל יותר איתו, או כביקורת על ההתנהלות שלך איתו. אני אומר את זה גם אם את צודקת בכל מה שעשית או אמרת איתו. אני רק נותן זאת כסוג של נקודה למחשבה עבורך. לא יותר.