חוסר ודאות בקשר: מה לעשות?

הי.אני והאקס היינו 5 שנים יחד...16-21 אני 17-22 הוא.נפרדנו כשאנו עודנו אוהבים בכדי "למחוק את ה-???"הוא רצה מאז ומתמיד לסוע עם חברים לטיול חצי שנה......ואני שיחררתי.מאהבה...אף על פי הספק (שהיינו יחד מגיל צעיר,אולי זה הרגל וכו'....) אף פעם לא הייתי עושה זאת לבד.אהבתי אותו וידעתי שהוא רוצה את זה....אז שחררתי...מאז עברו 7 חודשים...הוא בדרום אמריקה....אני בצפון...הוא מצדו אומר שרוצה שאני אבוא אליו...שלא כבר אין ספק...(התמונות שהוא שלח מראות אחרת...מילא.)אני לא יודעת למה להאמין...נראה לי שכל מה שהוא רוצה זה "להשאיר אותי על אש קטנה...."זה מה שכולם אומרים...עד היום לא הרגשתי כלום. יצרתי חומה שאף אחד לא יכול להמיס אותה....הדחקתי הכל במשך כ"כ הרבה זמן........ועכשיו אני מתחילה להתמוד....פתאום הכל עולה מחדש....הבכי.....חוסר שינה........אולי אני רק מתגעגעת לחום ואהבה של בית והוא מצטייר לי כחלק מהבית? אולי אני פשוט צריכה להתמודד ולהשאיר אותו מאחוריי?אולי לא?!?!?איך יודעים?איך מתגברים?איך ממשיכים הלאה?איך ממיסים את החומה הזו.....שיצרתי בעצמי?!?!?זה יקרה אי פעם?מישהו יוכל "לגעת בי" שוב באמת אי פעם?אני אתאהב מחדש אי פעם? בכזו עוצמה?!?!?אני מרגישה שאם אני אחזור אליו זו תהיה תמימותת וטיפשות ואעשה בדיוק מה שהוא רצה....לסוע ושאני אחכה לו...............או שאולי....זה מה שצריך להיות?האם זה אותו אדם שיש לי בראש....או שכולם צודקים והוא אינטרסנט???חושב רק על עצמו????ולא עליי....והוא יעשה את זה שוב?!?!?.....שכבר יהיה מאוחר מדיי...או שאולי זה אותו אדם יקר שלי???....שתמיד הכרתי.....ואהבתי.....שרק היה צריך חופש והחופש באמת גרם לו להבין שאין כמוני....(חחח)או שזה רק מילים.....ריקות..........בכדי להשאיר אותי שלו....עד שיחליט לחזור ....עד שישבע מהחופש....בכדי לתקוע אותי במקום...אני יודעת שלעת אתה אני צריכה להפסיק קשר....והוא לא מרפה..ואני עונה........זו התמכרות....מחלה...אני מודה............אני אוהבת....אבל כבר לא יודעת אם זה אותו אדם....אני כבר לא בוטחת........מה לעשות?!?!!?

בת 21 יקרה,
מה שקרה הוא בעיקר שהלשעבר שלך השאיר אותך בחוסר ודאות. לא כתבת מתי הוא חוזר, ועברו 7 חודשים. אני מבין שהתכנון היה לצאת לחצי שנה, וכרגע אין תאריך סיום. מן הסתם הוא יגיע מתישהו, אבל עצם העובדה שהוא משאיר אותך באויר, ללא ידיעה והבנה של מה שקורה, אומרת שהוא לא התבגר דיו כדי להבין שזה מפריע לך. מאד. כפי שאני חוזר על כך שוב ושוב כאן, אחד המניעים החשובים שלנו הוא הצורך בבטחון כלשהו בהבנה לאן אנחנו הולכים. וכשאת בחוסר ודאות, את בבעיה. ואת מחפשת ודאות – להשאר ולחכות לו, או לעזוב ולהמשיך הלאה. והיום, את צריכה לקחת בחשבון שהוא לא מספיק בוגר כדי להבין שאת מחפשת משהו קונקרטי, ואיזו שהיא הבנה לאן את הולכת. יכול להיות שהוא ירצה להיות איתך כשתבואי, אבל העניין הוא שאין לך בטחון בכך, וגם לא בטחון בכך שהוא דואג לרווחתך, במקום לנקודת המבט האגוצנטרית שלו על החיים.ומה שקרה בינתיים, עד שהוא יחזור, הוא שהתחושות שלך השתנו. כשאת כבר לא בוטחת בו, יכול להיות שהקשר כבר לא יהיה אותו הדבר. ככל שהפרידה ביניכם נמשכת יותר, וככל שאת מאשימה אותו בלבך יותר ויותר זמן, בכך שהוא לא מתחשב ברצונות ובתחושות שלך, הטינה שלך (קרי: חשדנות) כלפיו מתחזקת. יהיה לו קשה מאד לבנות זאת מחדש כשיבוא.לכן, אני אמנם לא יכול להגיד לך מה לעשות, אני רק יכול לעזור לך להבין את מקור התחושות שלך, ולתת לך להחליט בעצמך מה לעשות איתן. אבל חשוב ביותר, בכל בחירה שלך, הוא להתחיל להכניס מקדם כלשהו של ודאות בחייך. כלומר, או שתתחילי לקבל תשובות מעשיות ממנו, ולהחליט מה עושים איתן, או להמשיך בלעדיו.

תודה רבה על הזמן והחכמה...משום מה קראתי את זה רק עכשיו (חודש וחצי אחרי...)כשכבר החלטתי בעצמי להמשיך בלעדיו...כנראה שזה היה צריך לבוא ממני...אבל אני שמחה על האשרור בתשובה שלך...תודה רבה!