חוסר ודאות בזוגיות: שאלות בוערות

אז הסיפור הרגיש לי קצת מוזר. לכתוב את זה. אם זה היה אתר ״רגיל״ שאפשר לכתוב טוקבקים. אני בטוחה שהייתי מקבלת קיטיונות סגנון - מגיע לך. קארמה איז הביץ׳ ועוד שלל מילים נחמדות ואהודות.
אני בקשר עם גבר אחר כבר שנתיים. עם עליות ומורדות ולא רצופות. בשנה האחרונה הקשר היה יחסית רצוף ובחודשים האחרונים התקרבנו יותר. הקשר כלל סקס. לאחרונה פחות. אלא יותר שיחות נפש. אני נשואה בשנות ה 30 המאוחרות. גם הוא נשוי. ולשנינו ילדים.
לפני כמה ימים הוא סיפר לי שהתפתה ושיתף פעולה בתכתובת בוואטאפ עם מישהי.
אך לא קרה כלום והבהיר לא גם שלא יקרה. וקרה עוד משהו שכרגע מפאת אנונימיות אשאיר לעצמי. אז לטענתו מגע פיזי לא היה משום סגנון וגם לא דיבור מיני.
טוען שעשה את זה מיצר כיבוש מחוסר ביטחון שלו.
שהוא הבין שטעה ומספר לי בגלל שיש לו רגשות כלפיי. ובגלל שהבין שלא רוצה אף אחת.
כיוון שכל הקשר הזה מתנהל מחוץ לגבולות המוסר, אני מבינה שהטבע האנושי ירצה להגיד לי שקיבלתי כגמולי. שלמה ציפיתי. אך הנה אני בכל זאת מנסה לקבל נחמה פה על דפי הפורום. עצה. זה לא שתרחיש כזה לא עבר בראשי אף פעם.
ויש לי את כל הסיבות לקום וללכת גם בלי האירוע הזה.
כשהסיבות הן שזה לא מוסרי. ואני פוגעת ביקרים לי ועוד ועוד.
ועדיין אני מחפשת משהו להאחז בו. מתקשה להפרד. מתקשה לוותר על הקשר איתו על אף כל הסיבות ההגיוניות שקיימות

סול יקרה,
את מאד עסוקה בענייני מוסר, שכר ועונש. זה לא התחום שלי. אני שואל את עצמי יותר – האם הוא רוצה להמשיך להיות איתך? האם הפגיעות שלך רבה יותר או קטנה יותר, כאשר לשניכם בני זוג שאיתם אתם חיים, ואת החיים שלכם אתם חיים בסתר? האם התכתבות של בן זוגך (בעלך, נגיד) בווטסאפ, שלא היה בה דבר מעבר לפלירט קטן וחד פעמי שהוא התוודה עליו מולך, היה גורם לך להתגרש ממנו?האם את רוצה שבעלך יגלה את הרומן שלך, ויחליט להתגרש ממך?אני שואל את כל אלה, כי ביחס ליחסים שיש לך עם בעלך, ושיש לו עם אשתו, השיחה עם מישהו בווטסאפ היא שולית. מהיכן הרגישות הזו? אני יכול להבין את חוסר הביטחון, כי את חיה בחוסר ודאות. האם זו הסיבה העיקרית? האם זו העובדה שאת אולי מעריכה את עצמך פחות? – כי זה מחזיר אותי אל ענייני המוסר והעונש שאת עוסקת בהם, והבטחתי שאני לא.

לא. פלירט קטן לא היה גורם לי לרצות להתגרש מבעלי.
רק היה עושה לי מאוד לא טוב. זה היה מאכזב אותי.
זה היה מבלבל אותי נורא ומעסיק אותי בשאלות של למה איך. מה חסר לו.
אני מבינה שזה אבסורד. בחיי. מדברת על עינייני אמון ומוסר
כשאשר אני חוטא בדיוק בשני האלמנטים האילו ומחזיקה בקשר עם בחור.

כן, הבחור רוצה להמשיך להיות איתי בקשר. הפלירט הזה העליב אותי נורא, כי אני מרגישה שבעבור חציית הגבול הזו זה צריך להיות בעבור משהו עם משמעות.
משהו שהוא ״נקי״, שווה את הסיכון את הבגידה.
והוא הפך להיות חבר שלי, והרגשתי ממש פגיעה באגו, בלבול, כעס, קנאה, טיפשות, בושה
ההצדקות שלי ״נפלו״.
ומחשבות של מה דפוק איתי. אני אמורה לקחת את זה כקרש קפיצה ולהתחפף משם. ככ הרבה סיבות להתחפף משם. ואין לי את הרצון הריגשי לעשות את זה.
וזה עוד יותר מתסכל אותי. כי ההגיון אומר שדיי מספיק. בעבור מה כל הדבר הזה.
ואיפשהו במקום קטן קטנטן אני אומרת לעצמי - הוא סיפר לי. הוא אמר. למרות שידע שזה יפגע בי. למרות שידע שאכעס. למרות שידע שיכול לאבד אותי.
מוסר כפול.

סול יקרה,
אני מרגיש ממך הרבה מאד הלקאה עצמית, הרבה מאד תקווה לפינה "שקטה" של שלווה, אולי סוג של אי של שלמות ואולי אפילו אשלייה, אפילו אם זה רק טיפה בים, ולכן אולי אכזבה קשה שהפינה הזו לא מושלמת. ואם היא לא מושלמת, אז למה אני צריכה משהו שפוגע בתדמית שלי את עצמי כאדם הגון וטוב?את צריכה לחפש את דרכך בעולם שכולו מורכב. שאין בו רק טוב או רק רע, אפילו שזה מאכזב שזה כך. ואולי כדאי לך לשקול טיפול, לבדך, כדי לדעת לקבל את העולם הזה, ובעיקר – כדי ללמוד טוב יותר לקבל את עצמך.

אני בטיפול.
וכן, בהחלט אם כבר אז שזו תהיה פינה שלווה ושקטה. אחרת מה הטעם?
זה מאבד את המשמעות.
לגבי הערכה עצמית, אני חושבת שלמדתי להעריך ולקבל את עצמי כפי שאני על כל רובד מורכבויותיי.
האכזבה שסדר העדיפות היה אחר ממה שחשבתי. שהפלרטוט הזה לא רק היה בתכתובות
אלה גם במפגשים בנושאי עבודה. שלבטח תובלו שמרכיבי הכיבוש והריגוש.
הקנאה. את הזמן שהיה חילק ביני לבינה. וזה פוגע מאוד.
רק בשביל לראות שיכול? לצאת לצייד בלי שאיכפת שאפגע מזה?
ועבור מה? זה נראה לי ככ מיותר כל הדבר הזה. זה פוגם במה שהיה, משאיר טעם רע לזכרונות

בנוסף, כרגע צריך ממני תמיכה לגבי משהו ופתאום מהמצוקה שהוא נמצא בה מדבר איתי תקופות, בטלפון בתכתובות. קשה לי לפרט מה זו אותה מצוקה.
אבל כרגע הבלבול בין לעזור לו לבין להתכנס בתוך עצמי.
ולהגיד לו לך לעזאזל. תמצא לך עכשיו מישהי אחרת. לא ידעת להעריך את מה שהיה לך.

סול יקרה,
אני חושב שאם כך את צריכה לקחת את התובנות שקיבלת כאן אל הטיפול שלך, ובעיקר את הצורך שלך בפינה שקטה, ולשאול את עצמך איך את יכולה להשיג את זה מבלי להרגיש 'לא ראוייה'. הפתרון שאליו הגעת, הביא אותך למקום שבו קיימת גם הלקאה עצמית. אם את לא מצליחה להימנע ממנה בפיתרון שהישגת, אז אולי את צריכה למצוא פיתרון אחר. ואולי רק ללמוד להשלים עם העובדה שאין דבר כזה שהוא פינה שהיא לגמרי שקטה, וההשלמה הזו היא אולי זו שתתן לך יותר שקט. קחי את כל אלה לטיפול שלך. את עוברת תהליכים, וגם ללמוד מהם זה תהליך.