בגידה מיני ומשבר זוגי

שלום רב.
אני נשואה כ18 שנה... עדיין צעירה בת 37... התחתנו כדתייםמס' שנים לאחר החתונה ישבתי על המחשב לחפש משהו בעבודה ומצאתי התכתבות של בעלי עם חבר ששם הוא שלח תמונות שלי בהלבשה תחתונה וכן תמונות סקס שהוא צילם תוך כדי שהיינו ביחד ללא ידיעתי... חשכו עייני.. כל עולמי התנפץ... מבחינה מוסרית. דתית. ערכית.. חוסר הבנה על מה זה באמת אהבה... על השימוש בי כחפץ... קיצר סחרחורת של רגשות שחצו כל תחום אפשרי... אך הייתי חדורת מטרה להקים משפחה נומטיבית. שפחות חשבתי על ההשלכות... צעקתי על בעלי.. בכיתי.. התנצל ובזה זה נגמר... באותו הזמן כבר היו לי 2 ילדים. בהמשך השנים תמיד הייתי באובססיה לבדוק לו בפאלפון.. תמיד הייתי רואה סרטי פורנו... היה מצלם נשים ברחוב.. כל פעם הייתי נפגעת מחדש... כל פעם רציתי להאמין שזה לא נכון.. טשטשתי לעצמי את המציאות... וכך המשכנו... לפני כ4 שנים בעלי החליט שהוא לא דתי... זה לכשעצמו התמודדות לא פשוטה. אנחנו לא משדרים על אותו התדר מבחינת חשיבה. מוסדות לימוד. השינוי המשפחתי ועוד.... לפני שנתיים גיליתי שלבעלי יש פאלפון נוסף מעל שנה שבו היה מחובר לקבוצות סקס... ועוד.. לא יודעת מה היה כי הוא מיהר לזרוק אותו לפני שאני יבקש.. ביקשתי שיעזוב את הבית.. עזב לשבועיים ולאט לאט חזר הביתה בתנאי שילך לטיפול... היה בטיפול אולי שנה.. לפני חצי שנה גיליתי שפתח פרופילים באתרי בגידות והיו שם התכתבויות דוחות בוטות... שוב עזב את הבית לחודש... וכעת אנחנו שוב מנסים לחזור.. מאז הסיפור הוא פשוט דוחה אותי.. יותר בשכל מאשר ברגש.. אז אני לא מוכנה שיתקרב אלי... כבר חצי שנה שאנחנו לא שוכבים למרות שהוא מנסה כל הזמן... אני מבחינתי הקשר ביננו הוא חברי.... וזה מאוד קשה... כי מלבד זה הוא בן אדם טוב.. אבא טוב. עובד.. בגלל שהוא יודע שהוא לא בסדר הוא מפנק. כל היום מחזר... הילדים לא יודעים מכלום.. הם כבר גדולים בגילאי 17.16.13.8.6.... מה שהם רואים אבא שקונה לאמא מתנות כל היום אומר כמה אוהב... משתדל לעזור בבית.. ואני לא יכולה לנפץ להם את הבועה.. הם לא רואים אותנו רבים.. מקסימום התווכחות על עזרה בבית.. ותכלס אני לא יודעת מה הלאה... נציין שהיתה לו גם ידידות עם אחת שהיכרתי.. היה מדבר איתה הרבה בטלפון ומצאתי פעם שיחה שלהם שבה הוא שולח לה תמונות מנופש זוגי שהלכנו ביחד וצוחק עלי איך אני נראית שם.. גם כעת כל פעם שאפתח לו את הטלפון יהיו שם סרטי פורנו.. חדרי צ'ט שהוא מתכתב שם עם נשים בנושאי סקס ועוד.... תכלס אני ממש אובדת עיצות..

חן יקרה,
את מדברת על בעל שמתקשה לעצור את הסקרנות המינית שלו, ואת ההליכה שלו אחריה לכיוון של נשים אחרות, התכתבויות מיניות, ואולי גם קשרים מיניים אחרים – דברים שגם טרח להסתיר ממך. אבל זה רק חלק מהעניין, החלק האחר הוא שהוא גם השתמש בך, כדי להצביע על החופש שלו ועל השחרור הרגשי שלו מקשר הנישואים איתך. מכאן החשיפה של האינטימיות שלך, ומכאן גם הלגלוג עליך בעיני אחרים, שאותם את רואה, ובצדק, כהשפלה משמעותית עוד יותר.אמרת שהיה בטיפול למשך שנה. העניין בטיפול פרטני הוא שמה שמתרחש שם הוא בינו לבין המטפל, ואם יש דברים שנוגעים לך, הם מגיעים מנקודת מבטו. יתכן שקיבל לגיטימציה למה שעושה, יתכן שלא – אבל גם לא שיתף את המטפל שלו בדברים האלה כדי לשמור על התדמית שלו, וכו'. יתכן שהייתם צריכים ללכת לטיפול משותף.מצד שני, את במילכוד – כי קשה לך להתקרב אליו, ואני יכול להבין את זה. אלא שזה דוחף אותו אל החסך שלו, שהוא חסך מיני. זה מילכוד.ואני חושב שאת אובדת עצות מסיבה אחרת. לא בגלל כל הדברים האלה. הם אולי גורם ראשוני לכל זה, אבל את אובדת עצות כי אין לך אלטרנטיבה. או, אם לדייק, כי את לא רואה את האלטרנטיבה, פרידה, כאופציה ריאלית. למה בעצם?ולמה בעצם לא הלכת איתו לטיפול? – כי "הוא הבעיה"? – עכשיו את מבינה שזה כנראה לא היה נכון. האמירה שלך, הערכים שלך, הכבוד שהוא אמור לרכוש לך, שלומך הנפשי, יציבות החיים הזוגיים עבורך – במילים אחרות: את. כל זה היה צריך להכנס גם כן לטיפול, וכנראה שלא נכנס במינון הנכון, כשלא היית שם.כרגע, באמת אני רואה שתי אופציות ריאליות: האחת, פרידה, והשניה טיפולזוגי. האופציה השלישית, להישאר ביחד בתנאים האלה, קיימת, אבל ביחד עם חיים בלתי אפשריים בשבילך. נפשית. את כבר קורסת.אופציה אחרת, בעצם, היא שאת תלכי לטיפול. בשבילך. כדי שאת תהיי על השולחן בשביל עצמך, וכדי שתדעי למצוא את הכוח לעשות דברים שהם נכונים לך, בין אם בתוך הזוגיות, ואולי דרכים אסרטיביות להעמיד את רצונך שם, ביחסים שביניכם, עם סף עמידה גבוה יותר, אם עם יותר כוח ללכת, אם זה לא עובד.

שלום רב.
.. תודה על התשובה..מרוב שכתבתי לא שמתי דגש ולא רשמתי שאנחנו בטיפול זוגי כבר שנתיים בעקבות עזיבת הדת היינו צריכים לדעת לתקשר מחדש... כל הבעיות עולות בטיפול ולעיתים הוא גם פרטני... חלק מהבעיות הטלפון הנוסף הזלזול בי בשיחות היו תוך כדי הטיפול... העניין שבאמת אני במלכוד.. כי אני מטשטשת לי את הזעזוע ומשכנעת את עצמי שזה לא כזה גרוע.. אבל נהפכתי למשהי שלא מרגישה לא כואבת... מאוד אטומה... לא זוכרת מתי בכיתי פעם על המצב או ממש הרגשתי כאב... זה יותר בשכל שמבין שזה פוגע..

וכמובן שבטיפול עולה הרבה פעמים עניין הפרידה.. אך משום מה יש לי חסימה רצינית בנושא... מרחמת על בעלי... מרחמת מאוד על הילדים... השלמתי כבר בכל כך הרבה מישורים שזו לא הזוגיות שחלמתי.. לא הבית שחלמתי.. לא הסגנון... וכעת זה פשוט הניפוץ האחרון של כל החלום... ואיך מנפצים לילדים את הבועה שהם בטוחים שאנחנו חיים מדהים וחולמים על זוגיות כמו שלנו.. כי אנחנו חברים מאוד טובים.

חן יקרה,
לא, לא כתבת שאתם בטיפול זוגי כבר שנתיים. זה באמת קצת משנה את התמונה. זה אכן רק מעצים את הקושי. כי הרי מה שאת מרגישה אמור להיות על השולחן בטיפול זוגי, אבל מה שיוצא מהשולחן הוא זה שאת מוכנה לחיות עם זה. שלכאורה לא כואב לך. שלכאורה את מקבלת את זה למען העקרונות האחרים, שאין לי בעיה איתם, כי הם נכונים – המחשבה שלך על מה שטוב לילדים שלכם, שזה שתהיו ביחד.אם זה מה שאת חושבת ורוצה, חן, אין לי בעיה עם זה. אם את בסדר עם העיסוק של בעלך עם נשים אחרות, וירטואליות ולא וירטואליות, והחיפוש שלו אחר סקס באמצעים שונים שהם לא את, אז אחלה. העניין הוא שזה לא ממש כך. את לא אוהבת את זה. זה כואב לך. זה כואב לך עד כדי כך, שאת מפסיקה לכאוב את זה. כמו היית נדקרת בסיכה באצבע עוד ועוד, עד שאת מפסיקה להרגיש. ומבחינתך, וזה מה שאני קורא במכתב שלך, שאת מקריבה מעצמך ומקריבה את עצמך למען הילדים.את אפילו מרחמת עליו, ואני לא בטוח אם את מאמינה בזה באמת, או רק מספרת את זה לעצמך, כי זה נוח לך, או כי הוא הצליח לשכנע אותך שהוא יהיה מסכן בלעדייך. מצד שני, העובדה היא שלפחות בהיבט הזה, הוא דואג לעצמו, ולא נראה אמפתי מאד כלפייך.לא כתבת דבר על הפחדים שלך והחרדות שלך על חיים בנפרד, למשל מבחינה כלכלית. לא כתבת דבר על החששות מכך שתישארי לבד. – אלה הם דברים הקשורים אליך. אלה הם דברים שאולי יוצרים מאזן שהוא כולו שלך, אולי אגואיסטי, בין הכאב שלך עכשיו, לבין החשש ממה שיהיה אם תוותרי על העכשיו. אבל כל זה לא על השולחן אצלך. מה שעל השולחן זה מה שבין זה לבין מה שיהיה עם הילדים. קצת נמחקת בכל הסיפור הזה. ואולי הרבה.אני בטוח שהויתור על העקרונות שלך, על דרך החיים שרצית, על מה שנכון ומה שישר לדעתך, שלא לדבר על אושר וסיפוק שיש בזוגיות מכבדת, ובאינטימיות של כבוד הדדית, ובאהבה כפי שאת מבינה אותה ורוצה, הגיעו בהדרגה, אולי בהכרה והבנות איטיים, אבל הגיעו. ואולי ההדרגתיות הזו היתה בעוכרייך. אני לא חושב שהיית מסכימה לזה לו זה היה מגיע בבת אחת. יותר קשה להתנגד כאשר הגבול שלך זוחל אל מעבר לקו האדום שלך, במקום לדלג לשם ממקום טוב.לכן, אני חושב שכדאי לך מאד ללכת לטיפול. כדאי שתלכי לטיפול אצל מטפל שיידע להכיל. שלא יהיה אגרסיבי ושיפוטי, כדי שייתן לך את האופציה להחליט מה את רוצה, אבל שכאשר תעשי זאת, תעשי זאת ממקום של כוח, של החלטה ערכית שלך, ושל קבלה. כרגע, נראה לי שאת כפוייה לאומללות, כי את רחוקה מקבלה, וחיה רע עם מה שאת חווה כחולשה שלך. זה בסדר היה לו היית בוחרת לחיות כך מתוך עוצמה וכוח, אבל זה לא מצבך, ולכן אני מודאג.

אני קוראת את התשובה שלך והיא פשוט מנענעת חזק... דרכת על הרבה נקודות...אני גם בטיפול פרטני אצל המטפלת הזוגית.... והיא מנסה מאוד להעצים אותי.. אבל יש לי חסימה שאני לא מצליחה להגדיר... אין לי פחד כלכלי... אנחנו עצמאיים שתינו בעסק שלנו... שרשום על שמי... יש לנו דירה ונכס מניב... לא מפחדת להיות לבד- רוב העבודה של בעלי היא מחוץ לבית... ימים שלמים אני נמצאת לבד וישנה לבד.. אני יכולה לומר בוודאות שגידלתי את הילדים לבד.. אולי 10% עזרה שלו.. אין לו הרבה זמן להתעניין ובאמת להיות קשוב ורגיש.. כשהוא בבית זה מנוחה מהעבודה הפיזית הקשה שלו ולכן הוא נח.. וכל הזמן בפאלפון שלו... ובטיפול הזוגי הוא קצת השתנה.. הוא יותר קשוב לבית.. משתדל להיות פחות עם הפאלפון ויותר להתעניין בילדים ובבית.. מה שאומר שאני יודעת יותר מידי טוב לחיות לבד.. ובאמת שאני מפחידה את עצמי מה עוד צריך לקרות שאני יתעורר.. אני חושבת שעברתי כבר כל כך הרבה למה עכשיו. ואם עד עכשיו התמודדתי כנראה שאני יצליח הלאה. ואולי זה לא כזה גרוע... אני מפחדת שאחר כך אני אתחרט.. מצד שני יש בי זלזול כלפי עצמי שאולי אני לא יודעת מה אני מפספסת.. ואני מתלהבת מפירורים שאני מקבלת..

חן יקרה,
בעניין הזה אולי חשוב לי לומר משהו שכדאי לחשוב עליו, ושלא ברור לי איך הוא מתנהל. כלומר, טיפול פרטני במסגרת של טיפול זוגי, הוא לא "נקי". כלומר, כאשר אני רואה את בני הזוג לבד, וזה קורה לא פעם, אני לא מגדיר זאת כטיפול פרטני מהסיבה הפשוטה: הלקוח שלי במקרה של טיפול זוגי הוא הזוג. כלומר, הזוגיות. וגם הפגישות בנפרד, מטרתן להקל על מחסומים וקשיים כדי להעצים ולשפר את הזוגיות. כי היא הלקוח שלי.לכן, טיפול פרטני אצל המטפלת הזוגית שלך אינו נקי, ואינו יכול להיות פרטני, כאשר המטרות שלה מעורבות, וכאשר הגדרת ה"לקוח" שלה מעורבת. האם הלקוח הוא "הזוגיות" או הלקוח הוא "את"? או אולי הוא בעלך, כי הבנתי שגם הוא מגיע לטיפולים אצלה בנפרד. במילים אחרות, העובדה שאת הולכת לטיפול אצלה בנפרד, אינה הופכת את הטיפול לפרטני.זה לא אומר שבטיפול פרטני לא צריכה להישקל הזוגיות, ולסייע לך ככל שאפשר למצוא את סיפוקך ואושרך בתוך הזוגיות, אבל במידה שזה לא מסתדר, גם הלבד שלך צריך להיות הרבה יותר על הפרק כאפשרות, מאשר יש לו מקום בטיפול זוגי, כי את היא הלקוח, ואת היא זו שצריכה לעשות בחירות - וכשאת בעמדה שאת מסוגלת לעשות אותן. כפי שכתבתי, אם תבחרי להישאר במסגרת שלך מתוך עמדת כוח, והבנה והשלמה עם המציאות כי בסך הכל טוב לך, זה בסדר. אני לא שיפוטי. אני רק לא רואה שזה המצב כרגע.

בטיפול פרטני שבטיפול זוגי- למרות שהמטפל רואה ושומע שלא טוב למטופל להיות בזוגיות הוא לא אמור איכשהו להוציא אותו משם?ושוב מעניין אותי לדעת אילו מחסומים יכולים אצלי לאור מה שרשמתי.. מאיפה הפחד להיפרד

שאלה נוספת שלי ואולי זה החלק הילדותי ששואל.. האם ישנה אפשרות שהוא ישתנה.. מה שכן עלה בטיפול שהוא מכור לאוננות.. אולי לסקס אבל כרגע מכחיש שהיה עם אחרים.. כל התכתבויות והסרטים והתמונות בעצם גורמים לו לריגושים למין... ואני רוצה להאמין שאולי הוא ישתנה... אבל אם בוודאות אני יודעת שרוב הסיכויים שמה שיהיה הוא שיהיה אני אשקול ברצינות פרידה.. וכנראה את כל הפחדים שלי אני תולה ברחמים על הילדים...

חן יקרה,
דעתי היא שמטפל זוגי, ואפילו מטפל פרטני, לא אמור "להוציא" את המטופל שלו משום מקום, פרט למקרים חריגים שבהם יש סיכון חיים ברור. המטופל הוא זה שאמור להחליט, כי הוא זה שחי את חייו, את המצוקות שלו, את התקוות שלו, את הכאבים שלו ואת החיים שלאחר מכן. מטפל לא יכול לקחת אחריות על משהו שהוא לא יחיה איתו. הוא אמור לתווך, הוא אמור להציע, אבל הוא לא אמור ללחוץ ולדחוף את דעתו בכוח. הוא אמור להיות עם הענווה המספיקה כדי להבין שאלה חייו של המטופל, והוא לא אלוהים. אפילו אל ההשפעה שיש לו על המטופלים הוא אמור להתייחס בענווה, ולו רק כי הוא עלול לטעות, כי הוא לא מכיר את חייהם מטופליו כפי שהם חשים ומבינים אותם.טיפול זוגי הוא יצירת איזונים בין צרכים, מתוך השאיפה להגיע לשלב שבו שני בני הזוג ירגישו הכי טוב שאפשר, או לפחות הכי פחות רע שאפשר, ואולי לנקודה שבו שני הדברים מתמזגים. וזה עלול להיות מאד קשה אפילו למטופלים לדעת אם הגיעו לנקודה הזו, ולא כל שכן למטפל. הוא יכול לנחש, ולקוות שזה כך. לא יותר.לכן, הטיפול שאת עוברת איתו בנפרד, אינו טיפול פרטני. קראי שוב את מה שכתבתי לך גם בתשובתי הקודמת.ואני לא יכול לדעת מהיכן הפחד שלך להיפרד. יש הרבה מאד אפשרויות, ואני לא מכיר אותך כדי לתת לך קצה חוט, לא כל שכן פיתרון. זה משהו לעבוד עליו בטיפול, חן.

חן יקרה,
לגבי אוננות – לא ברור לי מה הציפיות שלך. אם הציפיות שלך הן שהוא יפסיק לאונן, זה לא יקרה. אוננות היא טבעית אצל גברים, הרבה יותר מאשר אצל נשים. משך חייו של תא הזרע הוא מספר ימים בלבד, וכדי שהזרע יתחדש ויהיה מוכן לפוריות, הביולוגיה שלנו היא כזו שהזרע מתחלף בתדירות גבוהה, אם לא ביחסי מין, ואם לא באוננות, אז בקרי לילה (תוך שינה). כך או כך, זה מלווה במחשבות מיניות, מה שהופך גברים, כהכללה גסה, ליותר מיניים.זה לא אומר שאין דבר כזה שנקרא 'התמכרות למין, או לאוננות', כאשר אלה מגיעים במינון מוגזם, ומפריעים לחיים התקינים. שלו, הכוונה, לא של בת זוגו.בדיוק כמו שפחד מסכנות הוא דבר נורמלי, וחרדה לוקחת אותו למקומות מוקצנים, שפוגמים בחיים התקינים.אבל נדמה לי שאת נתפסת לאוננות, כשבדרך את מתארת גם זלזול בך, וחיבורים חברתיים ומיניים שהוא עושה על חשבונך, דברים שפוגעים ביציבות ובביטחון הזוגי שלך. אם אלה משמעותיים, שם הבעיה שלך, הרבה יותר מאשר מה שהוא עושה עם עצמו בחדרי חדרים, כל עוד זה רק עם עצמו.

וואו... תודה רבה בגדול... לא מובן בכלל האפשרות הזו להתייעץ ושאתה ככה עונה ממש מכל הלב והענייניות.הארת את עיני ממש.. זאת אומרת שאם עד היום הבנתי אותו כביכול... כי זה לא בשליטתו כי הוא מכור... הסברת זאת ממש מובן שזה בעצם לא אמור להיות על חשבוני... וכל מה שהוא בעצם פגע בי לא קשור להתמכרות...תודה רבה גם על שאר התשובות שטלטלו אותי לעשות חושבים ולהתעורר על עצמי..נקווה שנצעד לדרך שתצמיח אותי עם הרבה עוצמות וכוחות לנהל את חיי כפי שטוב לי ומתאים לי...אין מילים על המענהתודה רבה!!

חן יקרה,
היי קשובה לעצמך, ולשאלות מה נכון ומה לא בעולם שיכול להיות די מבלבל, כאשר יש לך צרכים אישיים, צרכים של הילדים וצרכים של בן הזוג, ואת צריכה לנווט ביניכם.

הי אורן זאת שוב אני חן...כנראה שאתה לא זוכר מרוב פניות את המקרה.. אז זה כתוב בשרשור מעל..התחלתי להבין שאני שנים חווה התעללות. וחוסר הביטחון והאימון. וקודם כל להבין שמה שאני מרגישה אלו תוצאות ההתעללות...אני נמצאת כבר מעל חצי שנה בבלבלה רצינית... הדבר האחרון שבעלי עשה... הוא פתח פרופילים באתרי בגידות... ואמרתי לו לעזוב את הבית מרוב שזה כזה פוגע זה לא כל כך מעניין אותי אם היה את האקט עצמו.. של היחסים. הוא היה ממש בשוק.. התחנן על נפשו... לקחתי את האשמה עלי שאני צריכה להבין עם עצמי מה אני רוצה.. הוא עזב את הבית... וכל היום היה שולח לי הודעות חיזור.. כמה אני חסרה לו.. כמה אוהב. היה כותב שירים.. אחרי כמה ימים חשבתי לעצמי שסתם אני הייתי קשה איתו.. ואולי יש לי בעיה שאני לא זורמתת ולכן חיפש בחוץ.. ונעניתי להצעתו לצאת ערב אחד לבילוי.. בדייט הוא היה ממש חם אלי... ניסה לנשק לחבק ועוד.. אני פחות זרמתי. אחר כך הגיע שבת והוא בא להתארח כל השבת ניסה להוביל לסקס ואמרתי לו שזה מידי מוקדם... אחרי שעזב. יום ראשון פתחתי את הפרופילים שלו.. ושם גיליתי שבכל התקופה שהוא מחוץ לבית כולל היום בו יצאנו לדייט הוא התכתב שם והציע את עצמו לכל אחת.. חלק מההתכתבויות היו ממש בתיאורים פורנוגרפיים מה הוא יעשה לאותה אחת... ממש התחרפנתי.. ונרגעתי.. אחרי שבועיים ביקש לחזור הביתה הסכמתתי ואמרתי מראש שאני לא מתחייבת לזוגיות... ומאז עברה מעל חצי שנה. שהוא מבחינתו רוצה לשקם ואני לא מצליחה להתרומם כל הזמן מחשבת תרחישים.. למה אני לא עוזבת. אולי זה לא כזה גרוע. סתם עשיתי מנמלה פיל. אולי הזוגיות לא משתקמים כי אני לא מאפשרות.. אבל אני לא מצליחה... הטריגר של האתרי בגידות הציף לי את כל החיים בחזרה. את שליחת תמונות הסקס שלנו לחבר. תמונות שלי בהלבשה אישית שביקש ממני לצלם כדי שיהיה לו מרוב שהוא מתלהב ממני..חצי שנה שזה בא והולך... פעמים אני מתנתקת... ופעמים הכל צף... ושוב המחשבות..ואם אני ייתן צאנס מי ערב לי שזה לא יקרה שוב.. ושוב מלקה את עצמי אם אני בסדר או לא למה אני לא עוזבת מה הפחדנות שלי... וכו..השאלה לשלי האם זה באמת התעללות... האם התגובה שלי נורמלית ולא בקטע סובייקטיבי שאם אני מרגישה כך זה בסדר.. אלא שזה מתבקש שכך אני ירגיש ואיך אני פותרת את התסביך שאני נמצאת בו!תודה רבה מראש