חוסר ביטחון בזוגיות: מה לעשות?

שלום
ד"ר ,אני נמצאת בקשר עם בחור שאני מאד אוהבת , מזה מס' חודשים. שנינו בני 30 אני עובדת במשרה מלאה והוא סטודנט ועובד לעיתים במשמרות לילה ובנוסף ראוי לציין שמשפחתו מאד קשה וחריגה. מאד טוב לי בקשר, אך בתקופה האחרונה אני חרדה לעתיד איתו ומוצאת את עצמי בוכה.אני מרגישה פחד שמא ישתגע. הוא כל הזמן משרה אווירה של מתח ודריכות, כאילו מישהו רודף אחריו. ואני מוצאת את עצמי עוקבת אחרי ההתנהגויות שלו.יום אחד כשהוא יצא מהשירותים הוא התחיל להלחם בעצמו (לתת אגרופים בכאילו) וכשנבהלתי ושאלתי מה עבר עליו? הוא אמר שזה התיסכול שהוא חלש וחסר בטחון ולא החזיר למישהו שהשפיל אותו לפני חודש.יום אחר מצאתי אותו ממלמל דברים. וביקשתי ממנו להפסיק.הוא נושם ברעש כזה וגם חורק שיניים לעיתים.האם לברוח (כי כבר עייפתי מקשרים כושלים) או לעזור לו בטיפול כלשהו?תודה

ענת יקרה,
נראה כאילו את מחפשת איבחון בהתכתבות. אני באמת לא יודע מה לומר לך. את כותבת על סימנים לא טובים, שאת חוששת מהם ומהתפתחות שלהם למשהו לא טוב עם הזמן, ואולי אפילו יותר בעיתות לחץ. את חוששת מלקחת סיכון, וקשה לי להערך עד כמה הסימפטומים הללו יחריפו, וגם לא מה בדיוק משמעותם. מה שאת כן יודעת בודאות הוא שהוא מרגיש חסר בטחון ומתוסכל מזה.האפשרות הפשוטה היא להיפרד כדי שלא לקחת סיכונים, אבל מכיוון שהוא טוב לך, את לא רוצה למהר בהחלטה כזו, ובצדק. יש שתי אפשרויות נוספות, כדי להרגיש בטוחה יותר: האחת, שתלכו ביחד לטיפול זוגי, ותוך כדי כך אולי גם תקבלי הערכה של איש מקצוע, ו/או טיפול בבעיה שלו, אם יש לו כזו, ובבטחון העצמי הנמוך, שייעשה גם בעזרתך ובשיתוף הפעולה שלך. בדרך הזו תהיי יותר בשליטה מבחינת הידיעה שלך מה קורה. האפשרות האחרת היא שהוא ילך לטיפול לבדו, כדי להתחזק ולקבל ביטחון ולהתמודד עם החרדות שלו, שאולי יהיה יותר ממוקד ויעיל עבורו (מה שלא בטוח, אגב, דווקא שיתוף פעולה כן ואמיתי שלך יכולים להוסיף הרבה), אבל לא תדעי מה קורה ובאיזה קצב, כי טיפול כזה הוא מטבעו דיסקרטי. וקיימת, כמובן, גם האפשרות של לתת לזה זמן, ולראות מה קורה בהמשך. כך או כך, ההחלטות הלא פשוטות הן שלך, והן לא פשוטות מהסיבה הכן פשוטה והיא שאת לא יודעת מה באמת קורה בנפשו ומה יקרה בעתיד. ויתכן שגם הוא לא.